לפני שנים רבות עקב מכירת דירה וקניית חדשה תקפו אותי מחשבות אובסיסיבוית. למען האמת לא הייתה שום סיבה אובייקטיבית לחששות שלי. לצערי נכנסתי לחרדה עמוקה שגרמה לי סבל רב. ודיכאו.ן הביטוי לזה היה חוסר תאבון ירידה במשקל והגרוע מכול היה שאיבדתי את שימחת החיים. מטיבעי אני איש שמח בעל חוש הומור מאוד שנון שמשרה אווירת שימחה על הסובבים אותו.  יש לציין שאני נשוי ואב לשלושה וסב לשישה. ועוד ביטוי מתריד ליווה אותי חדלתי לראות צבעים הכול היה אפור בעיני. כך חיי היתנהלו כאשר אני בעצם משרה אווירת נכאים על מישפחתי ועל הסובבים אותי. ואז החלטתי ןעשות מעשה. ואל יהיה הדבר קל בעינכם. אזרתי אומץ ונכנסתי לבית החולים הפסכיטרי גהה. שעות עמדתי בפתח בית החולים מתלבט אם להיכנס. לבסוף אזרתי אומץ וניכנסתי. עמדתי במסדרון מביט בחולים שהלכו אנה ואנה עיניהם כבויות ומביטים באיזה נקודה נעלמה. הייתי נסער וכימעת עזבתי את המקום . לשימחתי הבחין במצוקתי רופא ובמאור פנים שאל אם הוא יכול לעזור לי?. הנהנתי בראשי והוביל אותי אל מישרדו. לשאלתו לשלומי סיפרתי לו בקצרה מה מתחולל בנפשי וציינתי את העובדה שאינני רואה צבעים הכול אפור בעיני. אני זוכר שהוא חייך לעברי ואמר לי שבעיתי פשוטה לטיפול. ומיד רשם לי מירשם לפרוזק והושית לי אותו בחיוך. והוא מוסיף ואומר שהוא מבטיח לי שתוך 10 ימים אני ארגיש מצויין. הודתי לו ויצאתי מעודד ממנו. ואומנם כך היה כעבור 10 ימים לערך הפכתי לאותו אדמונד המצחיק והלץ משפחתי שמחה על השינוי שחל בי. הרגשת כמו אדם שהיה כלוא שנים ויצא לחופשי. היום לאחר שנים אני עדיין ממשך לקחת תרופה. אני מקפיד לעסוק בהובי שלי שהוא דיג ובנית חלילים מתרבויות שונות. זה עוזר לי מאוד. סיפורי הקצר יכול לתת תקווה לאנשים שחשים בדיכאון. שלא יסתגרו שיקומו ויעשו מעשה אל תהססו לבקש עזרה. התרופות מאוד עוזרות. ומעל הכול אל תתבישו במי שאתם וכך תוכלו להתגבר על המחלה ששמה דיכאון. אני מתנצל מראש על שגיאות הכתיב שלי.