אמאלה.... אבאלה..... כבר לא יודעת למי לצעוק נמאס לנ ככ מהכל . מהאנשים, מעצמי ,מהחיים ומהתמודדות. אני מתבלבלת ככ האבה פעמים נופלת לפנים ונחבלת אין ספור ועדיין זה קורה . אני לא מסוגלת יותר ליפול לקבל בום לבכות להפגע להשרט ולדממם לאדמה ואז לספוג את התוצאות ולהמשיך הלאה. וזה קורה פעם אחר פעם . נמאס לי וקשה, מרגיש לי שאלה גדולה למה?! ולמה בשבילי ולמה להאנשים המסכנים שמקבלים את הבום ממני פעם אחר פעם ואז נופלעם בסוף ואני שוב פעם מחפשת את עצמי ושוב פעם רק פוגעת בלי להתכוון. המשפט הזה " אנחנו נותנים לך את כל האפשרויות ואת פשוט מזלזלת בנו, לא לוקחת ברצינות את מה שקוורה, לא מתאמצת מספיק . אני מכירה אותו בעפ מבטיחה לכם הוא חרוט בליבי צרוב חזק חזק והעשן ממשיך להתיימר ממנו. כן אני כן לוקחת ברצינות את מה שאתם אומרים מבטיחה!! אני הכי לא מזלזלת בזה אני שותה את המילים האלה בצמאה. רעבה לידים שיהיו שם שקשה לי באמת אבל לא מסוגלת לקבל. והאמת גם אני לא מבינה הכי מה קורה לי אני יודעת שתמיד ברגעים אלה אני מרגישה לא מספיק .... בשביל לקבל את העזרה הזאת ויודעת וחושששת שבגלל שאני לא מספיק.... אז אתם לא תיהו שם וזה מורגש לי כזה בטוח שישר ברור שאני אברח ללחתוך כי להרגע אני חייבת!!!! אני יודעת שאתם רוצים מעשים רוצים תוצאות דואגים לי אבל זה לא קורה, יש בתוכי המון כאב טראומות וחרבות שתקועות עמוק עמוק וזה נמצא שם למרות הכל , למרות החיוך שעל פני למרות הצחוק וההומור , למרות החיים היפים שאכשהו מתנהלים . הכאב נמצא יושב בדד ואין לו מנחם. הוא ככ חזק שפשוט הוא צובט. ואז בלילה שהחושך משתלט אין לו מעצור היא נהפך למפלצת עם שינים ארוכות וחדות שרק חותכות והורסות כל דבר שנקרא בדרכם וצורחות יללות מפחידות מתחננות לאזן שתשמע. אבל הוא ככ חזק שגם אם מנסים להקשיב אז מתחרשים ואם מושיטים ידים ננגסים ואז כולם בורחים ונוטשים ואני הכי מבינה אותם בעולם הכי. אבל אני מרגישה שהגיע הרגע שאני גם אבין את עצמי, את הכאב שלא נגמר כי באמת בסוף אני יוצאת כמעט רק הרס רוע. הם רוצים לעזור ואני מתחשמלת מקצרת את כולם ופשוט הורסת , מפוחדת מהתגובה כי מכירה רק שתי דברים או מכות רצח ללא גבול וסוף, התעללות של בעיטות העפה לכל עבר עד שנגמר הכח, או חינוך חודר ומייסר כואב עד צמרמורת מחטים או כל מיני פגיעות למניהם כאב עדיין חזק וחודר, מפחיד ללא סוף. ואז שאני היום יושבת ומחכה לתגובה של האנשים הטובים שאיתי שרוצים לעזור שנמצאים שם כדי לאהב אני לא מצליחה להרגיש משהו אחר. מתחפרת בפינה מפני הבאות זועקת לעזרה אבל בלחישה ואז אף אחד לא שומע. לא מבין ולא רואה. וכבר לא משנה מה יגיבו האנשים אני כבר בתוך הסרט שלי גופי כבר משחזר לבד את התחושה וכולו מרגיש. אז רוצה לצעוק לכם. אותכם שאני ככ אוהבת שחשובים לי ואני רוצה קרוב לידי. שלא לא לא לא אני לא מזלזלת אני אוהבת ומעריכה מאד מאד יודעת כמה זה גדול מצידכם אבל כן בסוף אני מרגישה לבד, אוהבת אותכם ללא סוף ואתם חשובים לי רוצה לקבל ממכם את התמיכה וחייבת שתעזרו לי להחזיק את עצמי , חייבת חייבת. מבקשת באמת סליחה על הכל אבל יודעת שבסוף אני אלמד בסוף משהו ישתנה אני מכירה את עצמי לוקח לי הרבה זמן ללמוד את הדברים יותר נכון הרבה זמן להפנים אותם להפוף אותם לשפה שלי לחלק מטובי אבל רוצה מאד שזה מה שיקרה ולכן בסוף זה קורה. בבקשה תיהו איתי. מבטיחה להשתדל מבטיחה מבטיחה