טובי שווה אובדנות!!! זו משוואה ככ ברורה. די רק הלב יודע כמה קשה לי כמה היא גועש וצורח אני גם רוצה לחזור להתעסק במחלה לשכב על הרצפה לנופף רגלים ולצרוח על כל קלוריה . ושיבאו מלא אנשים ורופאים וידהרו עלי וידוני בי וכן ידאגו לי ויבינו שקשה קשה מאד... כמה קשה לי לכתוב הלב מלא יותר ממה שיש בו מקום. הקולות הסירנות והרבה הרבה רעש מהומה ודממה כבדה כל אלה עכשיו בתוכי ביחד בערבוביה בלי סדר ואני פשוט לא יודעת מפחדת במה לגעת למה להקשיב למי לתת את היחס המגיע למי לתת את הכסא לשבת ולנוח להוריד דופק ברוגע. כן בלאגן ואולי לא מובן כל מה שאני כותבת או סתם עוד מכתב יפה שמביע רגשות שכותבת ילדה חולה בעת קושי כמהו יש הרבה עוד בגוגל או במחברות האלה המוחבאות מתחת לכרית. ולמרות הכל החלטתי כן לכתוב עם דמעות את זה בידעה שזהו כאב שנזרק לרוח זה דמעות שמתיבשות עוד באותן בדרך לאדמה ולעולם לא מגיעות. אפילו מהלב לעניים זה מסלול ארוך בשבילם זהו מסלול אימה והגנה שיעודעות שאף אחד לא יהיה שם למחות אותם להכיל אותם ולהבין שהם שוות זהב!!! כי רק אמא יודעת להרגיש בלב את הכאב רק אבא יודע לתת את החיוך והמגע המגן שישמור על טובי מטובה הזאת שחושבת עכשיו רק על איך לקחת את הכדורים האלה שיעשו לי רע ושיגרמו לבאלגן ליחס ולשקט המיוחל!!!! יפעת אני יודעת שאת לא מדברת איתי בתקופה הזאת , ואומרת שאת סומכת עלי ואת כן שם בשבילי מחכה לאחכ וכו... אבל יפעת אני כאן כן מחכה מתגנגעת וצריכהההה אותך, כן אני כאן נלחמת בכל אופן מנסה את זה אני מבטיחה והכל ככ מבולבל וחשוך ההמשך לא וורוד ומבטיח כמו בכל אופו התחושה הזאת אחרי האקמול שדוחפים לך את הצינור לאף ואת מתנגדת אז תופסים אותך כך חזק חזק שומרים עליך מעצמך מצמידים אותך לטובי ומחזירים אותך לאותו הרגע בדיוק שגם הוא תפס אותך ועשה מעשה דומה אבל שם הוא לא שמר עליך שם הוא לא חיפש את טובי שם את היית מחוקה ולא נחשבת או נספרת שם את שימשת למשהו אבל את לא היית המשהו!!!! אז באמת אלוהים אין לי כח שוב פעם לאקמול לבלאגן והדרדרות רק אתה יודע עד כמה אני כבר מרגישה שהייתי רוצה לנסות דרך אחרת אבל מה אני אעשהההההה אני חייבת !!! ואולי אני באמת אמות בסוף כן אולי אני כבר לא בלללנד שחשבתי. אך כנראה יש דברים שאנשים מוכנים למות עברם יש דברים שאתה יודע שלפחות פגשת את עצמך לפני שנסגרה הדלת