היי

כתבת מאד יפה

אם השאלה בשורה האחרונה זו באמת שאלה אז אני יכול לעזור. אם זו סתם שורת הסיום של הבלוג אז גם זה בסדר גמור.

היי עידן, תודה.

השאלות והמחשבות שהעליתי בפוסט הזה מאד אמיתיות. אני מאד רוצה לפתור את המצב הזה כי אני מרגישה כבר שהוא נורא מעיק עלי. בעיקר משום מה כשאני נמצאת עם בן זוגי.

כמובן שאשמח לעזרה אם אפשרית. אני אשלח לך הודעה בפרטי.

באמת כתבת מקסים. היכולת שלך לפרוט את התחושות לכדי מילים ומטאפורות מרשימה תמיד.

אני חושבת שגם העובדה שאת מסוגלת בכלל לתמלל ככה את המצב יכולה להקל גם בפריקה וגם בהעברת המידע לרופא מטפל.

שכן להפרעה אובססיבית, למשל, יש טיפול תרופתי יעיל שכדאי לנסות. מה דעתך?

היי אפרת, תודה.

למה החלטת שזאת הפרעה אובססיבית? אני יותר חושבת שצריך כאן שינוי גישה או שינוי במחשבה. כנראה זה משהו שנבנה לאורך זמן כי זה לא היה ככה כל הזמן. אני פעם אחת כבר הצלחתי לפתור איזשהו פחד עם שינוי באמונה שלי. אבל הפעם אני מתקשה מאד כי זה מורכב ממספר גורמים ביחד כמו למשל הבנאדם שאיתו אני נמצאת, מה אופי הנסיעה (עבודה או בילוי), עד כמה אני רגועה ופתוחה באותו רגע ועוד כל מיני דברים.

לאיזה תרופות התכוונת? משהו קבוע או רק עבור הנסיעות? אם זה משהו קבוע האם לא חבל לקחת תרופות כל יום רק בשביל נסיעות שקורות פעם בשבוע שבועיים? ואם זה משהו לאותו הרגע גם יש לי בעיה, ניסיתי פעם קחת ואבן לפני נסיעה וזה עשה לי הרגשה נוראית וחרדה קשה. ככה שזה לא עזר לי בכל מקרה. אני מעדיפה נגיד דברים טבעיים אם בכלל, ובאופן כללי אני די נואשת לשינוי בחשיבה. וכרגע אני לא מטופת אצל פסיכולוג.

היי שבת שלום אימור26 אני עונה בהמשך לפוסט של אפרת (מקווה שזה ברצף הנכון)

אני חושב שאפרת כתבה "מחשבה אובססיבית" על סמך השורה שכתבת: " בקיצור זאת הבעיה הכי גדולה שלי. המחשבה הזאת שלא נותנת לי מנוח. החישוב זמן הזה מהרגע שיצאתי לדרך, במקום לא לחשוב על זה ולחוות את הרגע אני כל הזמן צריכה לחשב מרחקים וזמנים. וזה מתיש אותי כי נמאס לי כבר. אני חושבת ככה רק כי כבר התרגלתי לחשוב ככה."

ואולי רוח הדברים שמרחפת מעל הכתוב גרמה לה לחשוב שעל זה מדובר. 

שמתי לב שלי כמטפל קל יותר לעבוד עם אנשים חסרי השכלה פסיכולוגית או ידע רחב במה שקורה להם, זה קל יותר כי יש פחות התנגדויות למה שאני אומר או מבקש. כמטפל המטופל מאמין שאני יכול לעזור לו כי יש לי ידע רב . מצד שני למטופל שמרגיש שהוא כבר יודע את רוב ה "חומר" קשה יותר לעזור כי הוא מרגיש שהוא יודע מה צריך להיות כדי להרגיש יותר טוב רק שלהבנתו חסר לו רק מפתח אחד קטנטן לפיצוח המשימה (וזו כמובן טעות).

יש הבדל עצום בין לדעת לבין לעשות בפועל, זה נכון בדיוק כמו שלדבר על חרדה זה אפילו לא מתחיל להיות דומה למה שקורה כשבאמת יש התקף חרדה. שימי לב להתנגדויות שאת מעלה (אותן הנסיעות שכל כך מפריעות לך הופכות פתאום לנסיעות פרווה סתמיות של פעם בשבוע שבועיים ) . זה כאילו שיבוא אדם ויגיד: " אני סובל" אז נשאל אותו : "תגיד - ממה אתה סובל" ? אז הוא יענה: "אני סובל ? מאיפה העלתם את הרעיון הזה" ?.

חלק חשוב מתהליך השינוי הוא היכולת לראות "נקי" את מה שקורה. רק ככה מתחיל פתאום להיות סדר במחשבות, זה אולי יענה לך על הצורך הנואש כהגדרתך לשינוי בחשיבה. מה דעתך?

לא התכוונתי להראות התנגדות יותר מידי גדולה למה שנאמר. באופן כללי יש לי קצת הסתייגות מתרופות ולכן אני מוכנה לקבל דרכים שהן לא כדורים כרגע אלא שיטות אחרות, בגלל זה נתתי דוגמאות. אני ממש לא מבינה בשיטות שקיימות כיום אצל פסיכולוגים וזאת הסיבה שאני כן רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לי. מצד שני אני כן מסוקרנת לדעת לאיזה כדורים אפרת התכוונה. 

בלי קשר אני כן שואפת להרחיב את הידע שלי במצב שלי כי זה גם עוזר לי בסופו של דבר. לא יודעת לגבי האם זה מקל או מקשה על פסיכולוגים. אני רק יודעת שהפסיכולוג האחרון שהייתי אצלו לא ממש הצליח לזכור אפילו את הסיבה שממנה קיבלתי חרדה בפעם הראשונה ואולי זה גרם לי לאבד קצת אמון. אבל כן, בהחלט חשוב מישהו שיראה את המצב מהצד, מצד שני שיבין את האופן שבו אני חושבת על הדברים שהוא לא תמיד מה שמצפים ולכן שיבין איך לעזור לי שלדעתי חשוב לא פחות. 

את צודקת בכל סעיף וסעיף. אם אפשר בלי כדורים לדעתי זה מעולה (אני לוקח כדורים נגד כל מני דברים ובאמת לא כיף) וכן טוב לדעת על מה שקורה לך (בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הרי המטופל מקבל את הידע מהמטפל והם צוות שמתמודד ביחד עם החרדה) רק בלי לנסות לכוון במודע את המטפל (מה שקורה בכל מקרה בהעברה והעברה נגדית) למה שלדעתך יעיל עבורך וכמובן שיכיר את דרך החשיבה שלך כדי לעזור לך (שזה לא דווקא לעשות את מה שאת "מאשרת" לו אלא את מה שיביא אותך לתוצאות שרציתם להגיע אליהן)

בקיצור צודקת