בנאדם שחווה חרדה פעם ראשונה בדרך כלל בטוח שהוא היחיד. שהסובבים אותו לא יבינו אותו, שהחרדה תציב אותו במצב לא נעים מול אנשים ולכן את רוב האנרגיות שלנו אנחנו מנסים להסוות את זה ולהתנהג כרגיל, רק בשביל להראות נורמליים כלפי חוץ.

 

וככה עברו להם השנים. פתאום כשהתחלתי להיות פתוחה עם אנשים לגבי החרדות שלי ולגבי מה שאני עוברת אני מגלה עוד ועוד אנשים עם אותה בעיה, ובעיקר אנשים הקרובים אלי הסובבים אותי. פתאום ממצב חריג של "אני לא יודעת מה הבעיה איתי" שנותן לי תחושה רעה שמאד פוגעת בדימוי העצמי, החרדות מקבלות טייטל של "זה נורמלי וזה חלק מהחיים" ובסוף תראי שתצליחי להתמודד עם זה.

 

לאחרונה גיליתי שלאחותי היקרה ולאחייניות שלי יש חרדות גם כן. בעיקר לאחיינית האמצעית שלי. נקרא לה יעל. יעל בת 15 ותמיד מאז שהיא נולדה כולם אמרו לנו כמה אנחנו דומות. גם באופי וגם במראה. (למרות שההפרש ביננו 11 שנים). תמיד היתה לי הרגשה עמוקה בלב שאולי יעל דומה לי גם בחרדות, אבל כלפי חוץ הכל היה נראה בסדר. הייתי בטוחה שהחינוך שהיא קיבלה והמצב שלה בחיים יותר טוב יחסית אלי בגיל הזה ולכן הייתי בטוחה שהיא בסדר. הרי אני את החרדה הראשונה שלי קיבלתי בגיל 14. הייתי בטוחה שזה לא משהו שמגיע לפני הבגרות.

 

והיום גיליתי שטעיתי. היא כל כך דומה לי מסתבר, גם בזה. היא קיבלה התקף חרדה בגיל 13, כמעט כמוני. ואני ששנים האשמתי את עצמי בהזנחה ובהתנהגות שהובילה להתפרצות החרדה פתאום עצרתי לחשוב. שתי בנות דומות גנטית, גרות אלפי קילומטרים אחת מהשניה (היא גרה בארה"ב) קיבלו כמעט באותו גיל את החרדה.וזאת למרות האווירה השונה, ההורים השונים, והגישה השונה לחיים. אבל הגנים אותם גנים. והנה גם היא נפלה לתהום הסבל. היום היא גילתה לי שכבר שנתיים היא סובלת. ואני מזדהה עם כל מילה. הרי עברתי גיהנום בגיל שלה. והמשכתי כרגיל. רק כי הייתי חייבת.

 

אנחנו לא יכולים לברוח מהגורל שלנו מסתבר. אני כנראה הייתי מקבלת התקף במוקדם או במאוחר. עכשיו אני יותר שלמה עם עצמי. יותר מבינה את מה שעבר עלי ולמה. לפחות יעל לא עוברת את זה לבד כמוני. שאף אחד בעולם לא היה מודע למצב הקשה שלי בגיל ההתבגרות. לפחות יש לה תמיכה עכשיו. וזה קצת מנחם אותי. אולי היא תצליח לצאת מזה הרבה יותר מהר ממני.

 

אני באמת לא מאחלת את זה לאף אחד אבל לדעת שאני לא היחידה במשפחה קצת מחזק אותי בהתמודדות שלי כי אני יודעת שהיום בניגוד לפעם אני לא צריכה לעבור את זה לבד.