אפשר לומר כי עד שנות ה80 של המאה הקודמת, מדעי הרפואה התייחסו לגוף הזכרי כגוף האנושי. ניתן לראות שברוב המחקרים הגוף הנקבי (אפילו של חיות) כמעט הודר לגמרי ממחקרים בסיסיים וניסויים קליניים. התירוץ היה שהמחזור החודשי "מסבך" את העניינים. על מנת ליצור קבוצת ביקורת צריך לקחת יותר מדי מרכיבים בחשבון. אך עצם הטענה מדגיש את ההבדל הגופני בין גברים ונשים ואיתו הצורך החשוב לחקור הן גברים והן נשים ושומט את הקרקע מתחת הטענה כי הגוף הגברי יכול לשמש מודל אוניברסאלי של גוף האדם.
   ב1983 מינה עוזר שר הבריאות האמריקאי כוח משימה של הבריאות הציבורית על בריאות נשים (Public Health Service Task Force on Women’s Health) וזה החל לשים על השולחן את בריאות האישה, מעבר לתחום הפוריות. כמובן בענייני פוריות הנשים היו תמיד במרכז הדיון אך בכל היבט בריאותי אחר הן פשוט לא היו חלק מהסיפור. כך למשל ב1987 אושרה התרופה לאיידס הראשונה (AZT) אחרי שנעשו 63 מחקרים. כל המחקרים נעשו על גברים ורק בדיעבד הסתבר שכמות התרופה שנחשבה בטוחה לגברים הייתה קטלנית לנשים. דוגמא נוספת היא המחקר הגדול והמפורסם מ1988 שמצא שזה טוב לקחת אספירין אחד ביום כלל 22,000 גברים ולא אישה אחת. מחקר בהארווד על קשר בין קפה למחלות לב כלל 45,000 גברים ולא אישה אחת ועוד ועוד ועוד
אך רפואה אינה התחום היחידי שבו הנשים הודרו ממחקרים וגברים נלקחו כדגם האוניברסאלי לאדם. כך שיש אנשים ויש נשים. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר בפסיכולוגיה מסופר בספרה של קרול גיליגאן "הקול השונה". גיליגאן הייתה עוזרת מחקר לפרופסור קולברג באוניברסיטת הרוואד. קולברג כתב את התיאוריה המרכזית על התפתחות מוסרית של ילדים. עד היום תיאוריה זאת עומדת במרכז הידע על התפתחות מוסרית של ילדים. ואז היא גילתה שהוא פשוט לא כלל בנות במחקר שלו רק בנים. כי בנות "קלקלו" לו את התמונה היפה. הן פשוט לא התאימו לתיאוריה שלו. וכשהחלו לחקור בנות "גילו" שהן תמיד שלב אחד מאחרי בנים בהתפתחות המוסרית. גיליגאן טענה כי אין זה נכון שהבנות לא מפותחות מספיק אלא זאת התיאוריה שאינה מפותחת מספיק. התיאוריה אינה אוניברסאלית אלא מתייחסת לתפיסה המוסרית של בנים אשר שונה מהתפיסה המוסרית של בנות. על כן נראה כי בנות מפותחות פחות כאשר בעצם הן פשוט שונות.
כיום במדינות רבות יש קביעה שחייבים להכליל גם נשים במחקרים. אך בשנים האחרונות החשיבה בנושא התפתחות הרבה מעבר לשאלת ייצוג הנשים באוכלוסיית המחקר. ההבנה היא שאנחנו צריכים נשים לכל אורך תהליך המחקר (כלומר בגופי המחקר, גופי המימון, גופי הממשל הקשורים למחקר וכדומה) על מנת ליצור מחקר שוויוני יותר הן בנושאי המחקר והן בשיטות המחקר.