הי "טרשת נפוצה". יש לנו היכרות רבת שנים, עם המון ירידות ...יש לציין שאת מתמידה בנוכחותך ההרסנית, ולא מפסיקה להפתיע אותי..גם אחרי שחשבתי שראיתי הכל.

תודה אחת אני חייבת לך. הפכת אותי לאדם כן ופתוח , למדתי הרבה על עצמי, העמקתי פנימה בזכותך.

אבל די, בבקשה . שחררי אותי מכבליך, שחררי אותי לחופשי... כבר 14 שנה של סבל מאחורי והמסר שלך הועבר אלי. השתנתי, אני יודעת לבקש עזרה מאחרים ולא רואה בכך חולשה. מפריע לי חוסר העצמאות הבולט כ"כ  שמטריף את דעתי. כבר שנה שאני מתניידת בכיסא גלגלים, וממש לא התחברתי אליו..(סליחה !) אבל הישבן כואב לי בישיבה ויש לי כרית מיוחדת . הורדתי בכיסא שלי את הידיות והרגליות, אני רוב הזמן יושבת ישיבה מזרחית כי אז הדם זורם בעורקיי, והכי חשוב אני פחות מוגבלת. הייתי ספורטאית בעברי, וזו מכה קשה מדי עבורי..מצאתי בנתיים חלופות כמו רכיבה על אופני יד וטניס שדה...לפחות אז אני מרגישה שהנפש שלי משתחררת קצת מכבלייך.

הנה שנה חדשה לפנינו אני תיכף בת 46 מגיל 32 שאבחנו אצלי את המחלה ועד היום קשה לי, התמודדתי עם קשיים רבים כ"כ , טיפולים, תרופות, תופעות לוואי, כאבים ומה לא. אז בבקשה ממך תני לי לחיות את מה שנותר לי בריאה. יש לי שתי בנות שאני כ"כ אוהבת, כבר גדולות, התגרשתי והרגשתי שהחיים עברו ליידי...ואני צמאה אליהם, אוהבת את החיים.. אני מבינה שקשה לך לשחרר את מי שהיה עבדך הנאמן כל השנים, אבל גם את זה צריך לסיים ולשחרר. איני כועסת עליך או על כל החוויות הקשות שעברתי - למדתי, למדתי על עצמי, השכלתי להבין מהו הטבע האנושי. אני מאמינה שכמוני יש המוני אנשים שמנסים כל יום משהו חדש, תקווה למשהו אחר יותר טוב.

אני מאמינה בתושיה שלך,בכך שהעברת לי את המסר ביקום הזה ושתשחררי אותי...תודה והיי שלום לעד,

שלך,

מירי