אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מקבל הודעות טקסט מדי שעה, חלקן רלוונטיות וחלקן סתם ספאם. כל הזמן צלילי הודעה חדשה... חשבתי על כך השבוע שנהגתי בתל אביב ליד בחורה ברכב מיני, היא הייתה עסוקה במרץ בכתיבת טקסט בסמארט פון, תוך כדי נהיגה! וואו, איך היא עושה את זה! הרי הנהיגה בתל אביב מלחיצה גם בלי לסמס תוך כדי נהיגה. אתה צריך להיות עם עיניים בגב, בצדדים, מקדימה, כמעט כמו מורה טיפוסית בבית ספר או כמו זבוב מצוי... סליחה על ההשוואה.

האם חשבתם מה זה עושה למערכת העיכול שלכם? אתם נמצאים בעצם במצב של התמודדות עם מצב של חרדה מתמדת, במצב היכון למצב חירום, לבלימת חירום, להמנעות מדריסת רוכב אופניים, ילד שרץ אחרי כדור לכביש, בלימת חירום כדי לא להתנגש ברכב שלפניך ועוד ועוד. תוסיפו לזה את הריכוז הדרוש לכתיבת הטקסט כשאנחנו יודעים כל הזמן שחובה עלינו להעיף עין תורנית לכביש להימנע מאותן סכנות  - כביש מילה מילה כביש... רמת הדריכות והרגשת מצב חירום חייבת להיות גבוהה בצורה מטורפת.

מה זה עושה למערכת העיכול? וואו! אם אתם אחרי ארוחה עיקרית או ארוחה קלה, אין זה משנה, מצב חירום זה דוחק הצידה את כל תהליכי העיכול הנורמלים, הרי אנחנו במצב חירום מבחינת הקיבה והמוח, או המוח שיושב בקיבה... המזון יושב ומחכה בקיבה עד לגמר מצב החירום. בינתיים המזון או נרקב או תוסס וכל האיזון בקיבה יוצא משליטה.

לכן לא פלא שלרבים מאיתנו יש בעיות עיכול, מחושים בבטן, כל מיני תופעות לוואי שקשורות לכך. אנחנו הרי לא נותנים צ'אנס לקיבה שלנו לנצל בצורה נכונה את מרכיבי המזון ולהזין את מערכות הגוף בצורה נכונה.

לכן שווה לחשוב על כך כשנוהגים. כדאי להרגיע. לנהוג בצורה לא לוחמנית, לא חייבים להיות המנצחים בכביש. חייבים להגיע בשלום וברוגע ליעד. שם נוכל לשבת ברוגע ולענות לכל אותם הודעות טקסט "חשובות". אפשר גם לאמץ מנהג שלי בנהיגה. כשאני צריך להגיע ליעד מסויים בזמן, אני יוצא דקות ספורות לפני הזמן ואז יכול להרשות לעצמי לנהוג בניחותה ואפילו להינות מתהליך הנהיגה. בלי SMS, בלי U-TUBE, בלי הסחת הדעת בזמן הנהיגה.

נו טוב, גילוי של אמת... - אי אפשר שלא להסתכל מדי פעם על הנהגות הצעירות שחולפות לצידי במכוניות הנוצצות. אבל זה דבר שגורם נחת ולא לחץ.

נסיעה רגועה ובטוחה. עיכול נעים ובריא.