הכוחות שהקדשת לכתיבה מוכיחים שאת כן ממשיכה בדרך של חיים.

בין השורות ניכר חשש שלא ישפטו אותך ושלא יכעסו עלייך .

אני מצאתי בין השורות גם תקווה ואני מצטטת אותך:לפעמים אני מודה שמצאתי את האתר הזה,
אני זוכרת איך בהתחלה ממש היססתי,
איך ידעתי שאעזוב כאן אחרי פעם או פעמיים
שיימאס לי, שישפטו אותי, שיבקרו אותי..
אבל זה לא קרה,
ככל שתצליחי להעזר באנשים מסביבך ולצבור חוויה של קבלה (מבלי להכר אותך) נראה שתאספי יותר כוחות.

תודה רבה לכולכן, באמת תודה.

רוחמה, אני מקווה שיום אחד נוכל לומר שכל זה מאחורינו, וכל שאנחנו רוצות הוא פשוט לחיות ולא למות.

אני יודעת שאת סובלת ואני מבינה כמה קשה לך. 

דעי שהתחושה שנמאסת על כולם היא ביטוי של חרדה שלך, ואינה משקפת כלל את המציאות. 

אני כל כך מקווה שכן את מוצאת ולוקחת לעצמך מקומות להתנחם בהם ולהירגע בהם. כולנו צריכים כאלה!!

בטח שגם את. 

מבין לליבך ויודע כמה קשה לעבור את מה שאת עוברת כשמסביבך יש חומות אבן , ברור לי שאת אישה חזקה לפי כתיבתך וברור לי שיש תקווה בליבך.. אני מצרף דברים שכתבתי ונראה לי שיצליחו לחזק אותך ולתת לך שבב של תקווה לימים טובים יותר . אל תתיאשי ואל תתני למחשבותיך לשלוט בחייך..

(1)עוד יום של שפיות מדומה !

ברולטה שבין השפיות לטירוף בין בריאות לחולי בין שייכות לבדידות בין דיבור לשתיקה בין מוביל למובל בין ראייה לעיוורון בין הנורמה לחריג נשאר אדם סדוק !!

(2)לפעמים החיוך לא בא לפנים, כאילו מצא לעצמו מקום מסתור להסתתר מהעצב והכאב שאנחנו סוחבים איתנו, ממלאים את נשמתנו מחשבתנו ויומנו בעצב וכאב שלא תמיד ברור מאיפה בא ומה בכלל מקורו , אנחנו סוחבים מטענים מעברנו בלי לדעת בכלל שהם נמצאים שם מבעבעים מחכים לשעת חולשה כדי לטרוף אותנו ממש לטרוף חיינו וסדר יומנו !! מניסיון אישי ואחרי תקופה ארוכה של שחיי התנהלו בהבזקי כאב נפשי ,חוסר יציבות נפשית משפחתית וחברתית שהתבטאה בפתיל קצר רגישות ייתר והרבה דיבורים על מי אני כאילו מנסה להצדיק חיי !! מאז ילדות הייתי אחר , לא הרבתי לדבר ובטח לא לכתוב, ניסיתי להסתתר להיות בלתי נראה עד שזה הפך לאובססיה , הייתי ילד חמישי למשפחה מרובת ילדים ילד בלונדיני יפה תואר לא דומה למשפחתי , משכתי תשומת לב מיוחדת עוד בינקותי בשנותי הראשונות , משכתי את תשומת ליבם של כל מטורפי השכונה שנדבקו בי וכבר אז הרגשתי רחמים עליהם , הרגשתי שהם מנסים לגנוב ממני את חיי כאילו חייהם שלהם לא הספיקה להם.. כבר אז ידעתי שאני חייב לעטוף עצמי בקירות הגנה מפני נזקי הסביבה, כבר אז בניתי לי כמה דמויות שיצאו החוצה ושמרו על שפיותי הראשית שהייתה כבר פגועה , במשך כל ילדותי וכל נעוריי חייתי בפחד שההגנות לא יספיקו במקרה של ניסיון לרצח ..כך עברתי ילדותי ונעוריי..נלחמתי ועדין נלחם ולא מוותר עלי.. המכות וכל מה שעברתי חיזקו רצוני להצליח .. וכך חיי מתנהלים.. נכון אני בנאדם נכה פיזית ונפשית, אין לי ולא הייתה לי עבודה מסודרת אף פעם, אין לי חסכונות ואני חי על קצבה של ביטוח לאומי 3600 שקל בחודש...ואתם יודעים מה , אני ממשיך להלחם וגם נהנה מידי פעם מחברות וחברים ...המידי פעם הזה משנה ראייתי תבונתי ואף משהו לצפות לו , משהו שעושה לי טוב !!! 

עלינו לדעת מה המקור לכאבנו אפילו אם צובט בלב...אנחנו חייבים ללמוד לשלוט בו ( זה אפשרי ) להקדיש לעצמנו כמה שעות של שקט , לראות סרט, לשמוע מוזיקה, לשחק עם הילדים, או סתם לשבת על חוף הים.... אנחנו חייבים לדעת להפריד את בעיותינו הנפשיות מהדברים שמשרתים אותנו כמו לשלם חשבונות ולעשות סידורים ללא דחייה , אסור לתת לבעיות הנפש לשלוט בנו . אם אני מצליח אין שום סיבה בעולם שאתם לא תצליחו , אתם יותר חזקים ממה שנראה לכם...לא חשוב מה עברתם אתם חייבים לשלוט בזה ולהראות לעצמכם חוזקכם ..לפעמים כשאני מאוד עצוב אני שם מערכונים או צופה בפספוסים או סתם רואה סרט כדי להיות מרוכז במשהו אחר , לתת למוחי קצת מנוחה ...אני קורה את מה שאתם עוברים וזה ממש כואב בלב.. כואב לראות את זה... קבלו ממני חיבוק אוהב , אתם לא לבד , תהיו חזקים , שבוע טוב !

קטונתי מלייעץ לאחרים אז לפחות אשתף אותך בסיפור שלי אולי תביני דבר או שניים שזה כבר טוב. נשמה טובה תסגנוו כתיבתך נראה שאת מאד צעירה פרח קטן שעוד יש לו המון לגדול והעניק...  לכל אחד יש את הנסיונות שלו בעולם הזה. כל אחד חושב שהנסיון שלו הכי קשה ובצדק בורא עולם באמת נותן לכל אחד נסיון אחר לגמרי וכל אחד מתמודד עם נסיונותיו בצורה אחרת ... דעי לך שבורא עולם לעולם לא רוצה להזיק לילדיו (ואני יודעת שאלי קשה לשמוע דברים כאלה אל זו האמת . אני כבחורה מאמינה ושומרת תורה ומצוות קיבלתי נסיון לא קטן, חלילה לא מעיטה מכאבך אבל רק נותנת לך דוגמה שתביני למה כוונתי  ) לפני כמה שנים גילו לי סרטן ואני ב 26 נחשב לצעירה למרות שאני מרגישה נפשית מאוד מאוד זקנה לפעמים... בהתחלה קיבלתי את זה נורא קשה ואז הבנתי משהו שכולנו יודעים אבל בשעת משבר לחץ או כאב שוכחים שבורא עולם לעולם לא  נותן לאף אדם נסיון  שלא יכול לעמוד בו.  תאמיני לי שאין מישהו ולעולם  לא יהיה מישהו שאוהב אותך יותר מבורא עולם. הוא יצר אותך כי הוא רוצה שתחיי ותהיי בשמחה תמיד ואל תתני לאף אחד להרוס לך את השמחה . מותר לבכות אנחנו בני אדם ... וכולנו יש ימים פחות טובים . אני כרגע כותבת לך מחדר מבודד בבית חולים כי אני בטיפול מקוה שעשיתי משהו מועיל ביום הזה...

היי תודה לך על הכוונה הטובה.

לא הבנתי בדיוק את המסר.. אני לא מתחרה באף אחד, אני לא חושבת שאני סובלת יותר ממישהו.. לפעמים יש לי גם איזו אנחת רווחה על כך שאני לא סובלת יותר.. 

אולי במילים אחרות ניסית להכניס אותי קצת לפרופורציה? אז אני יכולה להעיד שאני מאופקת ומשתדלת להחזיק את עצמי בפרופורציות רוב הזמן. ההתמודדות קשה מנשוא, ומעטות הפעמים בהם אני מתפרצת. הכל נשמר בפנים ושורף אותי בשקט.

נכון, את הדברים שאני מתמודדת איתם, לרוב לא ניתן לראות כלפי חוץ.. לא בצורת מחט, לא בסימנים כחולים. לפעמים כשאני מגיעה למשקלים מסכנים או שכשידיי נחשפות בלבוש קצר אז אפשר לראות ורק לנחש כיצד אני סובלת.

אני סוחבת איתי נפש במצב גסיסה כבר שנים, 

אני לא מזלזלת במסע שלך, גם אני מאמינה שמישהו למעלה יושב ומשגיח.. אבל כל זה עדיין לא גורם לי לרצות לחיות. 

החלמה מהירה, רפואה שלמה ובשורות טובות 

בס"ד  אחות יקרה נראה לי שלא הבנת אותי כתבתי לך את מה שעובר עלי לא בכדי להשוות בין שנינו אי אפשר להשוות אף פעם כל כאב הוא כאב בפני עצמו וכל אחד חוה את כאבו בעוצמה שונה משל האחר. "הכל נשמר בפנים ושורף אותי בשקט..." "אני סוחבת איתי נפש במצב גסיסה כבר כמה שנים"... שני המשפטים האלה הבהירו לי בדיוק מה עברת ומה את עוברת. הבנתי אותך כאילו סופסוף הבנתי את עצמי.אחרי הרבה זמן שהשארתי את עצמי לבד מאחר בזמן שאני מתקדמת עם אחרים קדימה השארתי את עצמי "פצועה" מאחור .גם אני התמודדתי עם המון קשיים לבד בין היתר גם את נושא המחלה... נשמה טובה אל תהיי לבד עם העצב הכעס שתפי מישהו לא חייב משפחה . העיקר תרוקני מה את מה שמכביד על ליבך. בלי לחשוב על אחרים בלי לחשוב ייפגעו לא ייפגעו תחשבי על עצמך מגיע לך... אם את צריכה מישהי שתקשיב לך מתי שרק תרצי באיזה עיניין שתחפצי אני כאן בשבילך אחות יקרה

אני די בטוחה שאת נמצאת במצב הזה כי "אנשים טובי לב" החליטו להגיד או לעשות לך משהו שפגע בך. הם פגעו בך מספיק ואת בנאדם טוב שלא מוציא את החרא שלו על אנשים אחרים וכנראה זאת הסיבה שאת מרגישה ככה. אנחנו צריכים אנשים כמוך בעולם. אנשים שלא מסוגלים לפגוע בזבוב.באשר לאנשים שפגעו בך אל תדאגי יש דבר כזה שקוראים לו קראמה ויום אחד הם יפלו על פסיכופט שאין לו סבלנות ויקבלו את מה שמגיע להם. ולך יקרתי מגיע רק טוב.

לא יודעת כבר מה לעשות, הכל כל כך מתחרבש לי בחיים האלה .
פעם אני שם ופעם אני הולכת .. לא רוצה את זה יותר ! רוצה לברוח הכי רחוק שאפשר מפה, כל פעם אותו סיפור - אותה גברת בשינוי אדרת - 
אז זהו החלטתי לשם אני לא חוזרת . 
לא אכפת לי כבר מכלום ! לא מרגישה כלום
לא רוצה כבר כלום יותר
אני לא מחזיקה פה מעמד !! הכל נופל לי מהידיים, כל מה שהאמנתי ורציתי לא קורה ואני חושבת שגם אולי זה אף פעם לא יקרה 
כי בסופו של דבר אולי באיזה שהוא מקום זה אני וזה שלי וזה מגיע לי אך יחד עם זאת אני מקווה שביום שאבין מה המשמעות של כל זה לא אהיה כאן, אני מרגישה שכל מה שמסביבי נצבע בצבע שחור, תחושה לא נעימה כלל, מרגישה שהכל סוגר עליי וכולם מרביצים ובועטים בי ותוקעים בי סכין כל כך חדה ומסובבים אותה בלי סוף.
כאן אני אסיים ואגיד שזהו . 

פשוט מכיר את זה אני בן 9 ואני במצב של דיכאון עמוק גם לי לא בא לקום בבוקר ולצערי אין לי הרבה איך לעזור לך כי עדיין לא הצלחתי לעזור לעצמי

אני רוצה לכתוב לך ממקום כזה שתרגישי שאני ממש מרגישה אותך, גם אני ישבתי היום מול פסיכיאטרית לראשונה בחיי ודיברתי בדיוק על המקום הזה, על חוסר הרצון להמשיך בחיים, אבל אני מבקשת ומתחננת אלייך לדבר אחד: שתצליחי להבדיל בין לחוש יאוש ומחשבות אובדניות לבין לפעול מתוך המצב הזה. זה יהיה קשה אם אכתוב לך שהיום התחדש לי שמותר בארץ לאדם ליטול את נפשו ואף אחד לא יכול למנוע ממנו, אלא אם הוא חסר ישע או קטין, אבל אם נתרחק מהצד הקונקרטי ונתרכז בחוויה, היא נוראית. זה כמו להרגיש שהמוות הסופי יכניע סופסוף את המוות המתמשך, אבל בבקשה, אל תתני לעצמך להתבוסס בכאב. את יכולה למצוא עם מי להיפגש? לצאת? אפילו סתם לשוטט בחנויות? לשבת מול הנוף? משהו??? בזמנים כאלה אל תהיי לבד, ואם הם ארוכים ומתמשכים אז אולי כן יש מקום לשאלות מה מעורר את זה, או שזה מצב מתמשך, אבל יש חיים אחרי המוות הזה בחיים, אולי אם תביני מה המקומות המייאשים תצליחי להבין מה הכי היית רוצה שיקרה, ועם עזרה להפנות לשם את המשאבים? אני יודעת שזה לא קל, וזה האתגר האמיתי, ובאמת לא צריך להיות בו לבד, אבל אל תיכנעי, כמו ששמחת על הפורום תוכלי לשמוח מלמצוא עזרה יותר מועילה, כלומר, את שמחת להיות מובנת ולהיעזר, אז יש עוד אופציות כאלה. מאחלת לך את הכי טוב בעולם :heart: