את חיה לך בשקט, מנהלת בית עם שתי בנות מתוקות בגן וובית ספר, קמים כל בוקר מתארגנים, מחכים להסעות. נותנת נשיקה ועוד חיבוק ומביטה עד שהן מתרחקות. חוזרת הביתה, מארגנת מסדרת מנקה (לא כל יום אבל משתדלת) עושה קניות חושבת על ארוחת הצהריים.

ואז מגיעה השעה שהן מגיעות, עייפות רעבות ולפעמים בוכות, את צריכה להרגיע, לחבר ללטף לעודד שמחר יום חדש. לפעמים הן באות עם המון סיפורים וחוויות.אחרי הארוחה נחים (בעיקר את)

אחה"צ כל יום התוכנית משתנה, חוגים גינה חברים ופעמים נהנים גם מהשקט בבית.

וכמובן יש גם שיעוריםשפעמים רבות זה מלחמה.

חוזרים הביתה מקלחות ארוחת ערב ומתארגנים לשינה.

ואז.. יום אחד את מתעוררת ומגלה שאת לא כתמול או שלשום.

כאבים בגב בשכמות ובידיים. את מרגישה לחץואז זה מגיע בחילות, הקאות ,ירידה במשקל.

בבית חולים אומרים שזה לחץ זה הכל בראש, ללכת לפסיכולוג והכל יעבור, בקיצור אל תבבלבלי את המוח.

בסוף  מגיע החום אף אחד לא מקשיב .הרופאה אומרת שהכל בסדר ושולחת הביתה.

משהו לא בסדר, שוב בית חולים ושם מתדרדר המצב עד שאת מבינה שהכל נגמר, הכל אבד.

התעוררתי בבוקר וגיליתי שאין לי יכולת להזיז את האיברים הגוף שותק.