.תודה. ההצעה מחמיאה.                                                                                                       בעצם זה לא אני שכותב. הסרטן כותב. אני רק משרת.                                                           מוקדם מדי לקחת אחריות מהסוג שהצעתם כאן.                                                                 הכול חדש. החיים החדשים (והקצרים, לצערי) .

לפני כחודשיים נאמר לי באופן שאי- אפשר לתת לו פירוש אחר:                                                יש לי סרטן ריאות בשלב מתקדם. גרורות תמיד אהבו אותי.                                                      מספיק לעשות גוגל ולהבין את המשמעות.                                                                    הבטחתי לחזור אל הרופא עם החלטה. אז הבטחתי.

כשהוא, או כל אדם אחר בעולם יבטיחו לי ששווה לסבול 6-8 חודשים, ועד ואם שאצליח לעמוד על הרגליים, הסרטן יחזור חזק ויותר אגרסיבי.הוא לא יבגוד בי. הוא יחזור. אולי יש ניסים.          

לא בא לי להעביר את הזמן הנותר בלחכות לנס. והם, הרופאים, אומרים אמת חלקית, לא שלמה. הם יודעים עוד כמה דברים....  

אז שוב ובקיצור,- תודה.                                                                                                     תמיד אפשר להתחרט, כן? מעולם לא הייתי בסיטואציה הזו.                                                   להחליט אם להישרף באש או לטבוע במים.                                                                             אני חייב להחליט? הסרטן יתחשב בהחלטה שלי?                                                                  זובי.

אני כבר לא וורתר הצעיר.