אני אתחיל בוידוי: אני פזית ומכל המאכלים אוהבת במיוחד גלידה!

כמי שאוהב סוג מסויים של אוכל, פיתחתי  רגישות בחיך לדעת איזו גלידה היא הטובה יותר מבחינת מרקם, טעם ולזהות את הטעמים  שנותרים בפה (after taste).  

למותר לציין, שבכל מקום אליו אני נוסעת, מיד אני מחפשת את הגלידה המקומית. שם אני נהנית לעמוד מול הדלפק ולתור בעיני אחר טעמים חדשים, לטעום מזה או מזה, אך ברבות השנים גיליתי כי יש טעם אחד שמהווה חוד החנית להשוואה, טעם פיסטוק. יש מקומות שבהם "הטעם" הוא מלאכותי ויש מקומות בהם הוא טבעי ומכיל גם חתיכות פרי ואפילו מליחות קלה. 

אני זוכרת עצמי כילדה, מוותרת על ארוחות ומעדיפה לאכול גלידה בקיץ . היו שנים בהם, במקפיא בביתנו הייתה קופסת קרטון ענקית מלאה בגלידה ממש כמו בחנויות, אותה אמי הייתה קונה ממפעל גלידה והתענוג בשבילי היה שמימי!

לימים, כשנסעתי ללמוד באיטליה וברומניה גיליתי שגלידה איננה תלויית עונת שנה. אוכלים גלידה כל השנה. הייתי קונה לי גלידה גם כשבחוץ היה שלג. ברומניה למען האמת, בתקופה בה שהייתי בזמן לימודיי, איכות הגלידה שמכרו ברחוב הייתה נמוכה להחריד, אך מחלתי על הגורמה והתנחמתי בקרירות המנחמת ובמרקם הנמס.

לעיתים אני מכינה גם גלידה ביתית. יש לי מכשיר גלידה ביתית וגם מכשיר תרמומיקס ואז מופקת גלידה באמת נהדרת. אפשר להכין סורבה מפירות, גלידת יוגורט וגם גלידה עשירה משמנת ופירות או שוקולד או בכל טעם שרוצים. אלא מה? קשה לי לעמוד בפיתוי כשיש לי קופסה של גלידה במקפיא. ואני שוכחת מידות וכמויות וצוללת לתוכה בתענוג גדול. 

לכן אני מעדיפה להכין גלידה לעיתים רחוקות. ולקנות לי מנה של גלידה בודדת בחנות של גלידה. מקציבה מנה וזהו!

אז כמה שמחתי שהגיעה לשכונה שלנו חברה חדשה- חנות גלידה שמייצרים בעבודה עצמית. יש מני טעמים ולמרבה השמחה הטעם האהוב עלי אצלם הוא.... פיסטוק! יש בו מתיקות מתונה, מליחות קלה, חתיכות פרי ומרקם נעים מאוד.... לעיתים אני משלבת עם גלידת קפה או גלידת וניל אבל כמו שיודעי דבר בכל תחום עושים- streight זה הכי טוב!

לאחרונה הוציאו מחוץ לחנות גם כיסאות נח לשבת לצד השולחנות והכסאות הסטנדרטיים, מה שנותן אווירה מאוד נעימה ורגועה. במיוחד אני אוהבת לפנק את עצמי בחזרה מקניות, כשאני עמוסה בסלים, לקחת כוס קטנה עם גלידה, להתיישב שם בחוץ ולנוח כמה דקות ולחשוב על משהו אחר ולהתנתק מטרדות היום.

השבוע קרה לי משהו חביב במיוחד שם. שתי נערות שעובדות שם, יפהפיות כמו מסרט צרפתי, פטפטו עם הלקוחות, נותנות לטעום מהגלידות בתנועות חינניות ובסבלנות אין קץ, מייעצות ומספרות על טעמי הגלידה... ואני בוחרת לבסוף את הפיסטוק- קפה ומתישבת לי בצד צופה אל החנות והרחוב כאחד. וכשנותרו לבדן, אחת מהן פותחת ספר של המחזה אנטיגונה וקוראת בו ברוב התלהבות בקול רם לחברתה, תוך שהיא עוצרת מדי פעם לפרש לה עם תנועות ידיים מקסימות. והשניה, מביטה בה ומקשיבה, פיה הצבוע באודם אדום (צרפתיה משהו, כבר אמרתי...) פעור מעט בהקשבה... ואני נפעמת מהמחזה שנגלה לפני, לבי מתרונן מזה שנערות התיכון היפות הללו שמפלרטטות בין דוכן הגלידה, לאנטיגונה , לנעורים, לחיים... איזה יופי - ממש כמו הגלידה המרעננת ואינני רוצה שיסתיים!

אז אכלתי מאוד לאט... מאוד לאט.. להאריך את התענוג והבטחתי לעצמי לשוב לטעום מהקסם הזה, של גלידה ונעורים וספרות . כיצד נערות יפות מצליחות להפיח רוח חיים  בטרגדיה יוונית והופכות ערב מהביל בגבעתיים למחזה קסום!