משהו בי התחיל להבין, בהתחלה הייתי אוכלת בשביל לטשטש את הרגשות שאני חווה.

בעיקר את העצב והבדידות בנוסף לזה התווסף התיסכול והכישלון מעצמי.

אני בטיפול פסיכולוגי + דיאטנית קלינית לא הרבה זמן בכלל. אולי חודשיים גג.

אבל אתמול זה קרה, אכלתי בלי סוף כמו משוגעת.. תוך כדי אכילה אני קולטת שאני אוכלת מהרגל.

שהורגלתי לבולמוסים בהתחלה בשביל לטשטש רגשות ובהמשך מהרגל.

הבנתי שמשהו בי השתנה. הבנתי שחל בי השינוי.. שנישארתי רק עם הרגל מגונה.

והיום התעוררתי והבנתי שאני בדרך החלמה, אם בעבר הייתי אוכלת בשביל לטשטש רגשות אז היום אני אוכלת כי אני רגילה , כי הרגלתי את עצמי לאכול בכמויות כאלו. אני כבר שלושה שבועות בלי משלשלים . נכון שמנתי ונכון זה מתסכל אותי מאוד .

אבל היום הבנתי שאם אני אוכלת מתוך הרגל ולא מתוך הטישטוש רגשות אז משהו בי קצת הבריא.

שנישאר לי עוד כמה צעדים בשביל להבריא. הצעד הראשון זה לאכול כי אני רעבה, זה לאכול כי הגוף שלי הוא זה שדורש ולא המוח או הרגשות. או מתוך הרגל.

משום מה קמתי במצב רוח אופטימי , אני מנסה כל כך הרבה זמן כל פעם מחדש כל פעם אותה תחושת כישלון, אבל אני לא מתייאשת כי בסופו של יום אני זאת שנשארת עם עצמי.

התחלתי לאהוב את מי שאני לאט לאט , לאט לאט לקבל את מי שאני עם כל הקושי ויש קושי אני נלחמת בזה יום יום אבל אני לאט לאט מקבלת או לפחות מנסה.

אז קמתי לבוקר שכולו טוב. הרבה זמן שלא הייתה בי את האופטימיות והתקווה שיש בי היום ..

מי יודע אולי זה הניסיון האחרון .. אולי אני בדרך המלך , אולי סוף סוף אני מצליחה להבין את עצמי. אולי הצלחתי לתקן את מה ששברתי במהלך הדרך.. מי יודע..