הי לכולם, אני כל הזמן חושבת לעצמי, מחר בבוקר אתעורר מהסיוט שאני נמצאת בו ואהיה מירי של פעם. בריאה, חסונה, חייכנית, עוזרת תמיד.. ועכשיו ,אני שבר כלי, מאז שעברתי תאונת דרכים כ"כ שטותית עם נהג חסר אחריות, קיבלתי התקף קשה ותוך פרק זמן קצר, נאלצתי להיעזר בכיסא גלגלים.

ביומיים האחרונים אחרי שתי נפילות מהכיסא, כי לא נעלתי אותו בברקסים, ההליכה שלי על הקביים נעשתה קשה יותר. ואני מוצאת את עצמי, פונה לבורא עולם, שיעזור לי..הרי מעולם לא עשיתי רע לאיש, רק ההיפך הוא הנכון.והמציאות שבה אני חיה קשה לי מאד . למה סבל נורא כ"כ גם לשבת על הכיסא קשה לי, ההליכה על הקביים לא קלה ועכשיו כשבאתי לקפוץ עם בתי לאכול צהרים בחוץ, אז המעלית מקולקלת...זה מתסכל... אז אני מתחילה לשכנע את בורא עולם ואותי, שאם אהיה בריאה אוכל לתרום כ"כ הרבה מעצמי, אוכל לחזור לעסוק בספורט כמו שתמיד אהבתי, אהיה אמא מקסימה לשתי בנותיי שאני כ"כ אוהבת..אוכל לחיות אחרי כ"כ הרבה שנות כאב וסבל.

די לקוטריות הזו זו לא אני ! הייתי מחזירה את הגלגל אחורנית , חיה את חיי ברוגע, מאושרת!

עכשיו,אני די חוששת מהקימה בבוקר לעוד יום מפרך  של התמודדויות, של כאבים...מזל שאושר לי השימוש בגראס הרפואי, אמנם בטיפות , כי איני מעשנת, אבל לבטח יותר נורמאלי מכאבי התופת שלא נתנו לי מרגוע לא ביום ולא בלילה..ואז אתה שואל את עצמך, למה? נסתי מליון דברים, טיפולים, פעילות גופנית, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק,פסיכולוגית, דיקור סיני, הומופתיה, רפלקסולוגיה, אכילה נטולת גלוטן על בסיס אורגני ברובו, נטורופתיה , דמיון מודרך, טיפול בהולנד של ביקום ומולטי קום....הייתי שפן נסיונות של תרופות שונות (כולל לאחרונה גילניה ותכפידרה שהזיקו לי מאד), פלסמפרזיס, קראתי המון ספרים כמו רובין שארמה, לואיס הייז, ברנדון בייס, עברתי את המסע עם מדריכה ומה לא...למדתי במרוצת השנים שמה שטוב לי לא מחוייב שיפעל באופן זהה על האחר ולהיפך.

אני פוחדת מוות שיגזר עלי לשבת כל יתרת חיי בכיסא גלגלים. מה גם שביקרתי אצל הרופאה השיקומית שלי בשבוע שעבר  שאמרה לי שהגיע הזמן שאני אבין שמצבי ישאר בכ"ג..בכיתי מאד ואמרתי לה שאני לא חיה בחלומות ושאני מודעת למצבי 24 שעות ביממה, ומה שהיא אמרה לי פשוט הוריד לי את הבטחון העצמי שלי לתחתית. הפיזיותרפיסטים שלי מאמינים שיש בי כוח לשנות ולהראות לה ולאחרים שאני כן אתחזק ושאני פייטרית. אני לבטח לא אאבד תקווה ! זו חוצפה ענקית וחוסר אחריות מצד איש העוסק במקצועות הרפואה לגרום לאדם שלא בקו הבריאות לאבד את מעט התקווה שהוא נושא בקרבו.  בלילה זמן טוב לחלום עלמה ואיך יכול להיות...כולי תקווה שאמצא את הדרך להחלים..וכך גם אתם, בריאות הגוף והנפש...אמן