זאת הפעם הראשונה שאני באמת מדברת על זה עם אנשים שאני לא מכירה אולי זה מהמקום של פורקן רגשות ואולי זה בשביל לעזור לאותן בנות כמוני שלא יגיעו למקום שאני נמצאת בו.. וגם אם הן שם אז להתמודד יחד. קוראים לי בתאל, אני בת 23 ואני מתמודדת עם הפרעת אכילה בשם ״בולמיה״. הרצון להיות רזה שלט בי ודי ניהל אותי. לפני כשלוש שנים שקלתי 74 קילו. והחלטתי שאני רוצה להיות בן אדם בריא. ירדתי במשקל מאוד מהר אחרי הרעבות שמבחינתי זה היה לגיטמי והדרך הנכונה. הגעתי למשקל שיא של 48 קילו תוך חצי שנה. לא הקאתי. הייתי אנורקסית. במהלך הזמן הגוף כבר לא קיבל אוכל ואנרגיות לא היו לי , לא קיבלתי מחזור. כל אותה הדרך שעשיתי על מנת לרדת במשקל לא שיפרה את הדימוי עצמי הנמוך שהיה לי להפך זה רק גבר.. והתאווה לרדת התחזקה. הגעתי לנק׳ שיא שדי בילבלה אותי.. באותה התקופה התמודדתי עם מלא מאוד דברים קשים והתחלתי לברוח לאוכל. אכלתי שהייתי עצובה אכלתי שהייתי מתוסכלת אכלתי שהייתי משועממת כל דבר שלח אותי לאוכל.. אחרי שאתה עובד כל כך קשה בשביל להשיג את הירידה אז כל קילו קטן שאת עולה הוא סיפור גדול והוא נוראי.. אחרי כל התקף אכילה הרגשתי תחושת תבוסנות והרס. הייתי מרעיבה את עצמי שוב. ואז שוב אוכלת כמו מטורפת.. לפני שנה אבא שלי נפטר ואז חיזק את הטריגר שקעתי לדיכאון גדול.. והבולמוסים רק התחזקו. ואיתם התחזקה תחושת הדיכאון והתבוסנות.. כיום אני מוטפלת אצל פסיכולוגית ודיאטנית קלינית בשבוע האחרון הבולמיסים התחזקו יותר..קשה לי להביע רגשות וכשקשה לי אני בוחרת לאוכל.. בטיפול אני פותחת מלא משקעים שהדחקתי..הכל התחיל מדימוי עצמי נמוך התנתקתי מהגוף שלי והתעללתי בו..יום אוכלת כמו מטורפת יום בהרעבה .. לרוב אני מרגיש עצובה ומתוסכלת לחבריי זה לא מובן. קשה לי להסביר מה עובר לי כשאני בבולמוס אבל אני אתן דוגמא שתוכל להמחיש זה כמו נרקומן שרוצה סם!!! הבולמוס גורם לי לתחושת אופוריה וניתוק. ניתוק מהפחד להמודד ולהרגיש. אם יש פה בנות שהיה להן בולמיה.. והם התמודדו עם זה בגבורה אאני אשמח אם תגידו לי איך זה מרגיש.. אם זה עובד?  תודה.