כתיבה של פעם שאמיתית להיום, רק עם התמדדות אחרת

"אני זוכרת ששם שרציתי אותך / את כרגיל לא רצית אותי
השלכת אותי שם לבד /עם עוד כאב / שנגרם בזכותך.
תמיד מבינה דואגת ואוהבת זרים אחרים / אך לי בשר מבשרך /דמי שגם בדמך 
לא היה זמן אהבה הבנה דאג סבלנות , יחס ו"אמא".
צעקת עליי אפילו שהייתי חלשה והכי הרבה זקוקה לך
שהייתי מרותקת למיטה / זו התקופה הכי אפורה / כי גם שם את לא היית
אמרת שאני עושה בכוונה / ונתנת עוד סטירה 
שדקרו אותי במחטים / היית בחוץ 
שומעת אותי צורחת ובוכה / ואחכ נכנסת בחיוך רחב יושבת כרגיל
בכיסא שם בפינה / ואז מרכלת ומסתכלת על כל השאר
איפה היית?/ למה עשית?!
למה עזבת שוב / אני לא עזבתי אותך
אני האכלתי אותך / קילחתי אותך 
ישבתי ודירבנתי אותך / לא לוותר על החיים 
ואת החזרת לי הפוך / עזבת אותי 
מבויישת בודדה / רעבה ולא נקייה
ואז כעסת עליי שאני לא נקייה.
כעסת שאני כבר לא רעבה 
צעקת וקיללת כל הזמן!
גם שם
גם אז 
גם כיום ועכשיו
היית מענישה אותי וזורקת אותי שם לבד 
בלילות שהייתי בוכה עם המחטים ביד 
והכאבים שבלב
ואפילו לא התקשרת 
רק לשמוע או להגיד "לילה טוב מתוקה"
היה לי קר וכואב
היה לי רע ובודד 
ואת היית לי הרע שבלב.