לפני זה אני צריכה לספר לכם שאני ילדה שתבינו הכל .

 

אז ככה הכל התחיל בגיל 6 נשמע מוזר אבל כן , אבא שלי נפטר והכל התחיל שהיית לו תאונת עבודה ונהיית לו מיזה מחלה לא קשה אבל סובלים בה הרבה אפילו יותר מידי והוא פשוט כל הזמן לקח כמויות של כדורים ואז יום אחד אני ישנתי לידו ושאני קמתי ניסיתי להעיר אותו ולא הצלחתי , אחרי כמה ימים אני התחלתי את כיתה א' וביום הראשון של הלימודים שלי הגעתי לבד לבית ספר אף אחד לא היה איתי כולם היו עסוקים בעצמם ובכאב שלהם ואני מבינה אותם אבל גם בקלות יכולתי להדרס אני לא יודעת אבל אני הגעתי בשלום לכל ילד היה את ההורים שלו ואני הייתי לבד טוב חזרתי מהבית ספר נכנסתי למיטה והתחלתי לבכות ולא הפסקתי אני הבנתי כבר שחיים נורמלים לא יהיו לי נו ראיתם ילדה בת 6 מבינה בכלל מה זה חיים ילדה בת 6 אמורה להנות ולשחק ולא לבכות כי אין לה אבא וכי שחכו אותה אבל המשכתי והסתדרתי בכוחות עצמי גדלתי אבל אף אחד לא עזר לי היה לפעמים שכן בבגדים ומקום לישון בו אבל חוץ מזה לא היה לי משהו אחר , אף אחד לא שם לב שפאקינג ילדה בת 6 נכנסת לדיכאון שאבא שלה נפטר אמא שלה לא מתפקדת ואחותה עסוקה בחיים שלה סבתא שלי גם היית במצב לא טוב כי יש משהו שלא סיפרתי לכם אבא שלי וסבא שלי נפטרו באותו יום ואותה שעה אז גם היא היית בעולם משלה וסבא וסבתא שלי השניים הבן שלהם נפטר מי יכול לדבר איתם בכלל ? אז הייתי לבד פשוט ככה הייתי ככה אני כבר 7 שנים טוב גדלתי בגיל 7 המשכתי להיות בדיכאון בגיל שמונה אמרתי אולי במקום לשבת כל הזמן בחדר לבד ועצובה אני הלך ויעשה משהו אז נרשמתי לצופים וסבתא שלי שילמה לי הייתי בצופים ולפני זה יום אחד אחותי נאנסה טוב אותו גבר בא לצופים ישב ליידי ודיבר על אחותי הוא וחברים שלו צחקו אלייה ואני אחותה כואב לי ואחותי דווקא מאוד יפה אני לא אומרת סתם הוא יסתכל עליי כי אני לא יודעת מה והוא היה עם קורקינט חשמלית והוא דרס אותי ואני ברחתי הביתה והוא רדף אחריי הגעתי הביתה סיפרתי לאמא שלי את מה שקרה לי היא לקחה אותי למשטרנ שאני יספר הכל ובאותו זמן היה לה חבר אז הם לקחו אותי למשטרה כולי רעדתי ולא ידעתי מה אני עושה שם אבלנכנסתי לחקירה וסיפרתי חזרתי הביתה ופשוט התחלתי להקיא מכלום נשארתי בבית כמה ימים טוב חזרתי לבית ספר עדיין הייתי בדיכאון בנתיים אחותי נכנסה חזק לסמים אבל סמים קשים כשגילו את זה אז שלחו אותה לגמילה באיזה פנימייה מסריחה טוב אני בבית עם אמא שלי וחבר שלה יום אחד ישנתי עם אמא שלי וחבר שלה אמא שלי קמה מהמיטה ואני והוא נשארנו ואני לא יודעת מה בדיוק קרה שם אבל קרה משהו בני לבינו אני ישנתי באותו זמן אבל קרה משהו שעד עכשיו אני לא מבינה מה זה וזה היה משהו רע אם אתם מבינים למה אני מתכוונת לא הבנתי בדיוק מהזה אז לא עשיתי מזה סיפור עם השנים שגדלתי הבנתי מה זה אבל אני לא עושה עם זה כלום כי אני לא רוצה לעשות רע לאף אחד למרות שעשו לי רע וגם אני לא מבינה למה הכל נופל עליי הכתפיים שלי עמוסות טוב בואו נחזור לסיפור אמא שלי הדרדרה לסמים קשים אז לקחתי את הדברים שלי ועזבתי את הבית בגיל 10 חיפשתי איפה להיות הלכתי לסבתא שלי ואלה השנתיים הכי יפות שהיו לי בחיים אבל גם הם היו עמוסות כל כך אני וסבתא שלי התחלנו לריב על כל דבר אז חזרתי הביתה למרות שהיה אסור לי הייתי שם עם אחותי ואמא שלי פשוט השתגעה אז עוד פעם לקחתי את הדברים שלי ועברתי לסבא וסבתא שלי הייתי כמה שעות ברחוב אבל התקשרתי לסבא וסבתא שלי והתחלתי לבכות להם בטלפון הם שלחו לפנימייה בסדר הסכמתי אבל גם פנימייה זה לא בית זה מגניב אבל אין כמו בית בסדר אני עד עכשיו בפנימייה שנה שנייה שלי תתחיל ב-1 לחודש חודש , חודש וחצי לפני סוף שנת בלימודים בואו אליי לפנימייה והודיעו לי שאמא שלי נפטרה , היא התאבדה באותו זמן היא היית באישפוזים וכתבו שאין לה מחשבות אובדניות והיא נגמלה מהסמים אבל היה לה מאוד קשה והיא התאבדה נכנסתי לדיכאון עמוקק שאף אחד לא שם לב אליו אף אחד עד עכשיו לא שמים לב אליו כי אני מתנהגת הכל כרגיל שלא יחשבו שאני מסכנה וכל החרא הזה רוצה להיות פעם אחת ילדה רגילה פעם אחת אני עם אנשים ואני מרגישה לבד אני עם אנשים שאוהבים אותי כל כך ואני אותם אבל אני עדיין מרגישה לבד אני זוכרת שהרגע הכי יפה שלי ושל אמא שלי שהקדדשתי לה שיר של דודו אהרון אמא יקרה והתחבקנו אחת עם השנייה ואל עזבנו אחת את השנייה אני התפללתי וזה היה החלום שלי שנחזור להיות משפחה אבל היא רק המשיכה להתפרק אני לא יודעת מה הגורל שלי אבל אני יודעת שמה שיהיה יהיה ולי לא אכפת לא אכפת לי מעצמי כבר יש לי את הרגעים שאני יושבת לבד עם מוזיקה ומתחילה לבכות ולבכות וכואב לי אבל באמת כואב אני מרגישה את הלב שלי יוצא מהמקום למדתי משהו מה שלא הורג אותך מכשל אותך והיה לי הרבה מכשולים בחיים אבל עברתי אותם ואני גם יעבור את האחריים , תחשוב טוב יהיה טוב ....