אימהות כמוך.

כידוע לכולנו, בשעה טובה ומוצלחת, תודה לבורא עולם ולהיא היושבת במרומים – אני אמא.

תקופת מה לפני ההיריון ביקשתי מאלוהים סיבה לחיות, קיבלתי אותה. בו ברגע בהבנה וקבלה מלאה ונשבעתי לאהוב, לכבד, להגן, לשמור, לאהוב  ולאהוב בכל ליבי ונשמתי את הסיבה הזו שהובאה אליי בצורת מתנה אדירה ומבורכת.

כבר מתחילת הדרך, אני מתכוונת ממש ממש תחילת הדרך, ידעתי שאני עומדת להיות אמא. מעבר לשעון הביולגי משהו שלי, זה שמתקתק בעוצמה חזקה אחרי כל יום שעובר, עבר, נגמר. הידיעה הזו הגיעה אליי גם בחלומות  וסימנים אחרים. אה וגם ....  כן, יש כאלו שמרגישות את החיבור האלוהי הזה ברגע האמת. בפעם ההיא הרגשתי משהו שונה. היום אני יודעת לזהות את זה. רגע לפני שאני הופכת להיות אמא. מרגש.

בבדיקה הביתית הראשונה, עם השתן הראשון שנגע בסטיק הבדיקה ואישר לי כי חששותיי אומתו ידעתי שזו תהיה בת. ידעתי. כולם אמרו לי שאני משוגעת, שאני לא נורמלית, שאי אפשר לדעת לפחות עד שבוע 12 , אין מצב. יש לך בן. ואני מחייכת בביטחון מלא. יש לי בת. אושר.

במהלך כל ההיריון חשתי אותה, הרגשתי אותה, התחברתי אליה. היא היתה הכוח המניע שלי. השבועה שלי. התודה שלי.

כל הזמן הייתי מדברת אליה, צוחקת איתה, גם בימים המאתגרים מכל הבחינות, התמקדתי בה. בעזרתה, בזכותה הבאתי את עצמי לשיאים חדשים, לגבהים חדשים, לעוצמות מבורכות.

כאמא טריה את תמיד שומעת מהסביבה שלך עצות ייעול, עצות תיעול, עצות אחיטופל, ומכולם את שומעת את המילים האלו בחיוך מסופק ומלא גאווה/תהייה. "אויש נו באמת, את באה ללמד אותי? תקשיבי לי, אני אמא, אני יודעת מה זה לגדל ילדים, תלמדי ממני"  "מה? את יכולה לסמוך עליי, אני גידלתי 4 ילדים, אני יודעת איך לטפל בתינוקת"... "מי את חושבת גידל את הילדים שלי? אבא שלהם?! מה פתאום אני לבד. וגם את הנכדים, אני יודעת לגדל ילדים, תסמכי עליי" "כן, את חושבת שגדלת ככה, בלי אמא, את באה להגיד לי מה יש לילדה, אני יודעת מה יש לה. היא רעבה! אל תלמדי אותי, תביאי את הבקבוק, תראי שהיא רעבה!" ואני מסבירה שהרגע היא סיימה לאכול 150 אין מצב שהיא רעבה, היא עייפה או שיש לה גרפס. "אויש, את אפעם לא מקשיבה! תביאי ותראי" ואני ילדה טובה, הולכת להכין חצי מנה. הילדה יונקת בשקיקה את הבקבוק. אני מרימה גבה לפליאה. לא עוברת דקה והילדה מקיאה את המנה וחצי. בו בזמן יש לי תחושה של רגשות מעורבים, מצד אחד, אני כאובה, כועסת שנתתי לספק ניסיון שלה, לספק שלה בי לערער אותי, כועסת שלא הקשבתי לתחושה האימהית שבי, מצד שני, אני קצת מסופקת מכך שללא מילים הוכחתי את טענתי. הילדה חסרת שקט כי היא עייפה. וחם לה. היא לא סובלת שמכות. אני אמא שלה. אופ. למה זה היה?

כל אמא שומעת את המשפטים האלו, כל אמא נתקלת בסיטואציה כזו או אחרת בו היא מלקה את עצמה שהיא הקשיבה לאחרים ולא לתחושה הראשונית שלה. לפחות פעם בסיבוב. או פעם ביום. תלוי במי היא מוקפת.

ואני שומעת הרבה עצות ייעול, עצות תיעול, עצות אחיטופל. חלקן לוקחת, חלקן מהנהנת בנימוס ומשאירה אצל אותה אחת.

עכשיו, נסו לתאר לכם, אני אמא טריה. אמא עם תסמונת CRPS  שהסביבה שלה עד היום לא מכירה או  מבינה או מנסה להבין מה זה אומר, מבחינתם זה משהו של ששששששש לא מדברים על זה. זה יעבור. נעביר את זה. נעלים, נתעלם. נעלם.

והם אכן נעלמו.

עד לרגע בו הפכתי להיות אמא.

ברגע בו הפכתי להיות אמא, הם הגיעו חזרה. מכל עבר. במלוא הדרם. במלוא דרישתם שאתעלה על עצמי ומה שהיה היה ויאלה, תתגברי. תסלחי על הכל. גם את לא היית בסדר.

בינתיים, רמת ההתנגדות שלי משתנה מיום ליום ואפשר לומר שאני מעכלת ומסננת.

התחושה שאני מקבלת מהם תמיד היא:  יש לה לקות והיא אמא. מסכנה הילדה.

הם חזרו מבלי להכין שיעורי בית. מבלי לנסות להבין מהי התסמונת הארורה הזו שהתפתחה לי בגוף.

 

כחלק משירשור קבלת הפנים של הנסיכה לעולם, ביקרנו בתאריך הנכון גם אצל רופא הילדים. הוא בדק אותה ואמר כי היא גדלה למופת והכל בסדר אצלה. לגבי הנזלת... אין מה לעשות. זה יעבור.

פריחה לא ברורה על הנסיכה גורמת לסביבה שלי להילחץ ואני שומעת שמות של מחלות שמתחילות בדיוק ככה. מפריחה קלה על העור. "את חייבת לבדוק, זה אולי אדמת. או אדמדמת, ואולי זה אבעבועות. לכי תדעי. איך את לא בודקת?! תגידי, יש מצב שהיא פוזלת? הרופא בדק לה את העיניים?? ושיבדקו לה גם את האוזניים, אולי כואבות לה האוזניים". אני אומרת להם שהפריחה מהחום. וזה יעבור. בטיפת חלב אמרו שהעיניים שלה בסדר גמור ושהחוסר איזון של העיניים יתאזן במהלך הזמן  וככה זה אצל תינוקות ובבדיקה של גיל חודשיים רופאת התפתחות תבדוק אותה. הכל בסדר עם העיניים שלה. וגם עם האוזניים שלה.

מחשבה מתגנבת אל ראשי ואני מתחילה לתהות אם הן אלו שמצהירות ומתגאות ויודעות מה זה להיות אמא , והן יודעות שרק אמא יודעת מה טוב לילדים שלה, ושאני לא אבוא ואלמד אותן או שאני אתן להן ללמד אותי מה זה להיות אמא ...איך יכול להיות שהן חופרות, מהססות, מפחידות, מתישות כל כך??? 

והם לחוצים ואני מקבלת מהם חיצים של חוסר אחריות וזה שאת חולה זה לא אומר שאת מבינה מה יש לילדה, הרופאים שלך זה לא הרופאים של הילדה, לכי תסירי דאגה. אבל אני לא דואגת. ובכל זאת הולכת לרופא הילדים.

כבר בכניסה הרופא מחייך אלינו.

"מה שלום הקטנטונת?"

אני מסבירה לו בקצרה את חששותיי, את דאגת המשפחה, הסביבה וסתם כמה חבר'ה מהשכונה לגבי אופן קצב גדילתה של הנסיכה.

הוא בודק אותה. בדיקה יסודית.

עונה לי תשובה עניינית.

"אה, זה שום דבר, זה חררה. זה מהחום. אני יכול לתת לך שמן לאמבט, האוזניים שלה בסדר גמור, גם העיניים. לוקח להם זמן להתפקס. הילדה עוד לא בת חודשיים, זה תקין לחלוטין. אם את חוששת את יכולה לקחת אותה אל רופא עיניים. זה בסדר"

הוא חוזר להקליד משהו במחשב, מוציא לי מרשם לשמן אמבט ומסביר לי את אופן השימוש בו.

הוא מחייך, שב ומדגיש שאין לה כלום באוזניים ואם היה לה משהו, "היא בטח היתה אומרת לך את זה... את היית שומעת את זה, את היית מרגישה את זה".הוא צוחק.

נותן לי את הפרטים של רופא העיניים לילדים ואומר לי שאם אני חוששת , שאני אגש לבדוק את זה. העיקר שתהיי רגועה. הכל בסדר.

אני מודה לו מקרב לב.

ספק אומרת ספק מתנצלת על זה שהסביבה שלי שולחת אותי היישר אליו.

ואז הוא מחייך ואומר לי: "בבקשה ממך, בפעם הבאה אל תטריחי את עצמך עד לכאן, דברי איתי בטלפון, הקו שלי זמין עבורך, אל תגיעי לכאן, בשיחת טלפון אוכל להגיד לך אם יש צורך להגיע לכאן או לא. כי על אימהות כמוך אני סומך יותר מעל כל אמא אחרת".

המשפט האחרון שלו מהדהד כמו הד. על אימהות כמוך אני סומך יותר מעל כל אמא אחרת.

אני לא מבינה. מה ז"א אימהות כמוך? מה ז"א כמוני? זה טוב?

הוא מחייך. אומר לי:

אתן הנשים נולדתן להיות אימהות. אתם כבר מילדות אתן אימהות. את זה אי אפשר לקחת מכן. אימהות כמוך, שמתמודדות עם כאב כרוני 24 שעות ביממה, ואני מבין קצת במחלה שיש לך, זו מחלה עם כאבים נוראיים, אלוהים ישמור אני אפילו לא רוצה לדעת עם מה את מתמודדת ביום יום, אני רואה אותך כאן, מגיעה עם הילדה הקטנה שלך, כמו לביאה, עם מנשא, תיק גב, מקלות הליכה, מהפעם הקודמת שראיתי אותך את נראית הרבה יותר מתורגלת וכאילו זה חלק ממך, הילדה מתוקתקת ובריאה, את במצב טוב אחרי הלידה, אני יודע שאימהות כמוך, יודעות להיות קשובות לילדים שלהם בדרך מיוחדת, אפילו בדרך אחרת, הן עושות מעל ומעבר קודם כל כדי להוכיח לעצמן שהן אימהות טובות יותר ובגלל זה הן גם ביקורתיות הרבה יותר כלפי עצמן וגם כדי להוכיח לסביבה שהן אימהות טובות יותר, ראויות יותר כי בתפיסה של הסביבה אימהות כמוך, עם מוגבלות או נכות כזו או אחרת, תמיד נתונות לביקורות קשות יותר, נוקבות יותר מהסביבה.  קשה להם לפרגן, הרבה יותר קל להם לבקר ולבדוק ולראות איפה נכשלת או איפה טעית. אל תרימי גבה, ככה זה בחיים. ראית מישהו פעם מפרגן למישהו מכל הלב? קשה לנו לפרגן. מעטים האנשים שיודעים לעשות את זה. מישהו פירגן לך מאז שילדת על התיפקוד שלך? מישהו יודע במה זה כרוך ממך לצאת ככה מהבית?  מישהו בא איתך כדי לעזור לך?  אני לא רואה כאן אפחד. לאמא רגילה, סליחה לאמא בריאה קשה לתפקד, על אחת כמה וכמה לאימהות כמוך. אז לאימהות כמוך, שמתפקדות בצורה כזו, שחייבות להיות תמיד עם יד על הדופק.... אימהות כמוך .... הם האימהות הכי טובות. ואת אמא טובה לילדה שלך. אני רואה את זה. יתרה מכך, ילדים לאימהות כמוך גדלים עם ערך מוסף לחיים, הם רואים את החוזק וההתמודדות של האמא והם מרגישים בטוחים יותר. תרגישי חופשי לא להקשיב לסביבה שלך ואני כאן, במרחק שיחת טלפון.

חייכתי ואמרתי שוב תודה. תודה תודה.

נכנסתי למונית, התמקמתי בנוחות. הבטתי אל הנסיכה שלי, בודקת שהיא ממוקמת טוב במנשא. המשפטים האחרונים של הרופא פתאום התנחלו לי במעבד הנתונים. חיים הדליק את האורות. עיכלתי את מה שהרופא אמר לי.

דמעות הציפו את עיניי. גודש עלה בגרוני.

כמה הוא צודק.

אז לכל דבר יש סיבה, וכנראה שהייתי צריכה שהסביבה שלי תביא אותי אל רופא הילדים הזה כדי לקיים את השיחה הזו, כדי לשמוע את המשפטים האלו. שירגיע אותי. יאזן אותי.

תודה.

מביטה אל המתנה המבורכת והמוארת הזו, יודעת שאימהות כמוני מתמודדות כל יום עם אתגרים חדשים, אימהות כמוני מתמודדות כל יום עם מגוון של כאבים, תכנים, וועדות, רופאים, טיפולים, אימהות כמוני, מתמודדות עם עצמן מול סביבתן, אימהות כמוני, מתמודדות עם עצמן מול עצמן, ובנוסף,  גם אימהות כמוני, מתמודדות עם כל הדברים הרגילים של אמא טריה הכוללים: מחסור בשינה, מחסור בתזונה, מחסור במקלחת מרעננת, מחסור בשיחה עם אישה/אדם מבוגר/ת....

אמא כמוני, מביטה אל המתנה המבורכת והמוארת הזו, האהבה המבורכת הזו, בעיניים נוצצות, בעיניים מרוגשות, מלאת גאווה ותודה ענקית לך אלמה יקרה ואהובה שלי שבחרת בי להיות לך כאמא.

 אמא כמוני.