מרפי מתמיד,

וכמו תמיד,

הצרות באות,

לרוב בצרורות,

באותם ימים בהם הכי מתאים לא לצאת מהבית,

אם נתמקד יותר – לא לצאת מהפוך,

לתת לנפש ולגוף,

לעוף,

קצת מוסיקה טובה,

לנפש רעבה,

מתי כספי, ריקי גל,

איך מסתובב לו הגלגל,

גלגל ענק,

חלב ודבש,

ככה מתחת לשמיכה,

נח ממשמרת יום אתמול

ומתחזק לקראת משמרת לילה

לילה מתבוננת הלבנה,

מה?

עוד פעם אתה תוקע את השיר הזה?

כן, מתנצל....

בשם הוועד וההנעלה...

וככה, כשהכל שקט, נינוח, רגוע , שליו,

כמו שאני הכי אוהב....

פתאום משהו קורה.

כמו בסרטי האימה

שהכל מתחיל פסטורלי,

ופתאום פחד ריאלי,

נהיה רע לי,

ריח קרב נישא באוויר.

היתה לי הרגשה שזה יקרה,

רק לא ידעתי מתי

ולא צפיתי לזה דווקא היום.

הגוף הצטמרר בבת אחת.

ריח חריף נישא באוויר

ואי אפשר היה למנוע

את העימות הצפוי.

באמת שהיה לי קשה.

אבל הנני כאן.

אכלתי רק אחד שניצל.

בדרך כלל אני מחסל 3 או 4 כאלה

בלי לחשוב יותר מידי.

אבל הפעם חשבתי.

והתאפקתי.

מחר יהיה יותר קשה....

כי אני חוזר אחרי לילה

והשניצלים יהיו במקרר,

הלוואי ולא אוותר –

ואוכל להם,

כלומר –

לא אוכל...

רק אחד...