אז אחרי בוקר של בכי ומצב רוח לא כל כך טוב מחליטה בכל זאת לא לוותר!

זה מתחיל פשוט לעצבן אותי שמשהו אחר ולא השכל שלי שולט בי, לא נותן לי להיות עם הילד שלי, מזיק לחיים שלי, מדאיג את המשפחה ואת כל החברים. אז אני מחליטה להילחם בזה, עוד לא יודעת איך בדיוק אני עושה את זה ואיך בדיוק אני גורמת לי לא לפחד מהפחד... אבסורד!!!!! לפחד מהפחד?

אני רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי ולהתעורר בבוקר עם חיוך ולא עם גלי פחד. רוצה לקום בבוקר עם מצב רוח טוב ולא עם מצב רוח של דיכאון. הרי אני מחליטה, אני בוחרת, לא?

אז הנה, אני בוחרת בעצמי. נכון שעכשיו ממש קל לי לדבר, ונראה אותי כזאת אמיצה כשהפחד חוזר, כשהוא מקפיא לי את הידיים ואת הרגליים, כשהוא לא נותן לי לדבר ולא נותן לי לבכות, שהוא אומר לי בלי סוף שאני משוגעת והולכת למות... אז לא! מלחמות לא קורות ביום אחד, אז אולי בפעם הראשונה הפחד ינצח שוב, אז מה? אני מוכנה לזה, מוכנה שיהיו לי ירידות ואם אני מוכנה אז זה כבר לא כל כך מפחיד! 

חייה בסרט, אה?

לא אכפת לי! זו הדרך שלי. אז בתור צעד ראשון במלחמה שלי מהיום אני דואגת שכל יום ויום בכל רגע נתון יהיה איתי מישהו. אז היום אני אצל חמותי כל היום כדי פשוט לא להיות לבד. אני כבר אחרי איזו קניה קטנה שעשתה לי מצב רוח מעולה. והכי חשוב, לצמצם חדשות!!!!!!!! לא שלא אכפת לי מה קורה במדינה, מאוד אכפת לי!! אבל יש גבול. אין צורך לראות בלופים אותן תמונות מדאיגות. מספיק לי שינויים להיום. נראה איך יעבור לי....