אני שומעת על הפרעות אכילה דיכאון מאניה ובולימיה.יש גם
חרדות.אבל דבר כזה חרדות ברחוב????יש עוד מישהו בעולם שמתמודד עם זה?למה לכולם יש פוסט טראומה טרשת נפוצה ואולי דלקת פרקים,אבל דבר מכל זה לא כלול בהסתגרות טוטאלית בבית,האם כשאני רואה את השכן עם הכלב ובת השמונה מדוושת,האם יודעים מה מתחולל במרחק מאה מורים מהם?האם אפשר לעצור את זה?האם אפשר לדעת,עוד לפני שנולדת ,שחיים מעין אלה מיועדים לך,לך,ואך ורק לך??
כילדה,עברתי כמה פגיעות מיניות.כשגבר עובר ברחוב,אני מנתרת,אני חשה במתח ממשי כענן אדים.אני רוצה לחתוך .את הוורידים האלה,היחידים האלה,הגוף הדוחה הזה.אני מודעת לעובדה שהפגיעה המינית המרכזית ארעה ברחוב,ביום גשום עד כדי חולי,כשהייתי ילדה בת תישע שחזרה מבית הספר עם חום.אולי פירוש הדבר שהבנת הבעיה הינה חצי תשובה-שכן ניתן לפשט את החרדות,הפחד והבה לה ברחוב.אבל זה לא עוזר לאיש,ובמיוחד לא לי.הפחד נשאר גם אם אני מודעת למקורו.ולאיש אין תשובה בשבילי,מה יהיה בעוד שנתיים?לעולם לא יהיה לי חבר?אמות רווקה זקנה,(זה לכשלעצמו לא גרוע כל כך)בצל הורים קמלים,עם קשישה שש חשים שנה לא יצאה מהבית בגלל סוטים חולי נפש?בפגיעתו בי,הוא בעצם העביר לי משהו:עכשיו גם אני חולת נפש.אני לא יוצאת מהבית ומ תנסה בקרב התרופות.פריזמה,קלונקס,זה סוכר.האם גם הוא לקח פריזה וקלונקס?האם בכל שפגע בי,הוא בעצם הדביק אותי ללהקת חולי הנפש?ההבדל היחיד הוא שהמחלות שלנו שונות.האם אפשר לקבור טינופת,לכלוך,שנאה עצמית וחוסר ביטחון תחת מעטה של חולי?מי אתה,בעצם?מי אני?מי אנחנו??האם למישהו יש עיצה בשבילי,איך לצאת בלי פחד??מה קורה כשזה קרה כבר כמה פעמים,ולעולם לא תוכל להבטיח לעצמך את הפעם האחרונה?צה קורה???כנראה שכלום.גוש בשר ודם ללא רוח,שק חבטות לחולי נפש.