יותר משנה עברה מאז ההתקף, טרשת נפוצה מחלה ארורה. אבל נורא מצחיקה למען האמת.  הקטע הזה של "לא רואים עלייך כלום" - לא יודעת אם זה טוב או רע. זה תלוי איך מסתכלים על זה.
זריקות, כאבים, אי נוחות ... יש ימים טובים, יש גם כאלה פחות. ורק היום מישהו אמר לי "זה קצת מוזר...את בריאה כזאת...איך זה הגיוני". י
אם להאמין או לא, אני יכולה להסתכל על השנה האחרונה באור חיובי מוחלט.
בתור התחלה סבלתי מהפרעת אכילה, אך לאחר שהתחלתי לראות כפול ולסבול מריצוד בעיניים התחלתי להבין כמה דברים על עצמי. כשאתה נמצא במצב של חוסר אונים, כשכל מה שחשוב לך זה להרגיש טוב...לראות קצת אור, אתה מבין שאתה צריך לעזור לעצמך ולא ללכת נגד עצמך.
שלושה שבועות של עינויים, סטרואידים, ניקור מותני, MRI ... יש אבחנה. טרשת נפוצה. 3 חודשים אינטנסיביים של שיקום והייתי מרגישה לפעמים שזה הסוף שלי. אף פעם לא עברתי משהו כזה, מה פתאום זה נחת לי על החיים? הייתי מוצאת את עצמי חולמת על הרגע שארגיש קצת יותר טוב ואחזור לשגרה.
זה נשמע כלכך מפחיד לרגע, יש לי מחלה. אבל אז אני מתחילה להבין שלא נותרה לי ברירה אלא להילחם בזה, לנהל את הכל. זה גוף שלי ואני אשלוט בו. 
אחד הדברים העיקריים שהמחלה מביאה איתה זו ההתמודדות הנפשית. הייתי במצבים נפשיים לא קלים.... הגעתי למצב שאני בקושי מצליחה ללכת או לדבר...ולא, זו לא הייתה המחלה. הכל בראש, ועליי החרדות השפיעו בצורה ניכרת. אותם סימפטומים שמתאימים למחלה התאימו באותה צורה לסימפטומים שהנפש שלי גרמה להם להופיע.
אז מה שנותר זה לקום כל בוקר ולהילחם במצב הרוח, תמיד לשמור על חיוך זה לא פשוט אבל אני מבינה שאין לי ברירה. זה לא תמיד קשה גם כי עם הזמן למדתי להעריך את הדברים הקטנים שבחיים, לקום בבוקר מהמיטה זו הרגשה נפלאה כי אני מבינה שקמתי, ואני הולכת לבית הספר (כמעט סיימתי) ואני יכולה להתגייס (בהתנדבות) כמו כולם, וגם אם לא קל לי כמו כולם, אני מצליחה. הרגשת הסיפוק שמגיעה אחר כך שווה את הכל. 
השמיים הם הגבול, אני חזקה יותר מתמיד ... וזה אחד הדברים שלא הייתי מצליחה להיות לולא הייתי עוברת את כל מה שעברתי.
בחיים לא הייתי מאמינה שאחרי הכל אכיר מישהו ואתאהב, וזה אפילו יותר מצחיק שלפני הכל, כשהייתי כביכול בסדר ... זה לא קרה והכל תלוי במה שאתה משדר לעולם. 
אני קורנת, והמון פעמים שמעתי את הצירוף "את חזקה" כשמדובר עליי. 

תמיד יש נקודת אור שניתן להגיע אלייה, לא משנה מה.