מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

בעולם של פלדה, של קוצים ושל כוח.

01/07/14 5:43
1080 צפיות
אני לא מבינה כלום.

איך חזרת אליי? איך אחרי כל השנים מצאת את הדרך לחזור אליי?
לזחול לי מתחת לעור ולרמוס לי את הורידים.
לא מאמינה שהחיים בלעדייך נגמרו היום.

אני לגמרי מאבדת את זה.
לגמרי לא שולטת בזה.
בא לי לבכות, את מבינה? לבכות. בגללך. בגלל העקשנות המעיקה שלך.
ומי נתן לך בכלל רשות לחזור לכאן? איזה חמור פתח לך את הדלת?
אני רוצה לדעת! אני רוצה לחנוק אותו בעצמי.
לא להשאיר בו אפילו טיפה אחת של חיים.

שחור.
זה מה שאני רואה בעיניים.

תגובות

אפרת_זיו
01/07/14 13:51

:(

shik
01/07/14 22:12

עצוב לקרוא. שולחת חיבוקים וחיזוקים.

מיכל-אפק
02/07/14 9:07

הי נחניאלי

לצערי אכן הפרעות אכילה הן מחלות עם שעור הישנות גבוה מאד.

אך אל ייאוש - אם ניצחת פעם אחת תוכלי לנצח שוב במערכה.

תסתכלי על זה כאל משבר. משבר שאולי בא ללמדך שיעור כלשהו על חייך. שבא לשים אותך במקום יותר טוב בחייך.

והבכי שלך נראה לי מובן. זה באמת לא נעים להתמודד שוב עם מחלה כזאת או אחרת. אז תני לעצמך לגיטימציה על הבכי :(