שלום לכולם, 

ראשית ברצוני להודות למנהלת הפורום ד"ר רות גור על הסכמתה שאפרסם את שאלון המחקר בפורום וכן להודות מעומק לבי לחברי הפורום שטרחו ומלאו את השאלון למרות אי הנוחות או הכאב שחשו תוך כדי התהליך. 

כמובטח אני מפרסם כאן תקציר של המחקר הכולל את הממצאים. אם מתעוררות שאלות בעת הקריאה אשמח לענות. ניתן לפנות אלי כאן בהודעות או בכתובת דוא"ל: [email protected]

 

הקשר בין כאב גופני, סבל נפשי וחוסר גמישות פסיכולוגית
בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני

 

ניר כהן ארזי וד"ר תמי סגיב-שיפטר

 

חוויית הכאב היא תופעה מורכבת, המקפלת בתוכה מרכיב תחושתי, קוגניטיבי ורגשי. חוסר גמישות פסיכולוגית הוא קושי לפעול בצורה יעילה נוכח מחשבות, רגשות ותחושות גוף בלתי נעימות. בהקשר של כאב גופני כרוני, הוא מתבטא בהסתמכות יתר על הערכות קוגניטיביות ובהתנהגות הימנעותית. לפי גישת הקבלה והמחויבות (ACT- Acceptance and Commitment Therapy) כאב הוא תולדה טבעית של החיים עצמם. לפי גישה זו, אנשים סובלים סבל בלתי נחוץ כאשר חוסר גמישות פסיכולוגית מונע מהם להסתגל לתנאים פנימיים וחיצוניים שונים. סבל בלתי נחוץ זה מתרחש כאשר תהליכים קוגניטיביים או מילוליים נוטים לצמצם את רפרטואר התגובות של האדם בתחומים משמעותיים.

מטרות המחקר הנוכחי היו בחינת הקשרים בין המשתנים כאב גופני, סבל נפשי וחוסר גמישות פסיכולוגית, וכן בחינת הערך המתאמי והנבואי של המשתנה חוסר גמישות פסיכולוגית על המשתנה סבל נפשי בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני.

המשתנה כאב גופני מורכב משלושה מדדים: כאב גופני סנסורי (תחושת הגוף בעת כאב. תיאורים כגון כאב חד, דוקר, פועם), כאב גופני אַפקטיבי (תגובות רגשיות המתלוות לתחושת הכאב. תיאורים כגון כאב מחליא, מפחיד, אכזר) וכאב גופני כללי (מדד הסוכם את השניים האחרים).

המשתנה חוסר גמישות פסיכולוגית מורכב גם הוא משלושה מדדים: הימנעות (חוסר מוכנות לחוות כאב גופני. פעולות המביאות להקלה בטווח קצר אך פוגעות בתחושת סיפוק מהחיים. למשל: לבקר חברים, לעבוד, לעסוק בספורט), היתוך קוגניטיבי (תהליך בו המחשבות על הכאב מעוררות תגובה רגשית המובילה להתנהגות שתואמת למחשבות ולאו דווקא לתחושות הגוף) וחוסר גמישות פסיכולוגית כללי (מדד הסוכם את שני המדדים האחרים).

המשתנה סבל נפשי מורכב מעשרה מדדים המודדים היבטים שונים של סבל נפשי: אי הפיכות,  אובדן שליטה, פגיעות נרקיסיסטיות, תגובת קיפאון, הצפה רגשית, ניכור עצמי, בלבול, ריחוק חברתי, ריקנות, סבל נפשי מכאב גופני, וסבל נפשי כללי.

במחקר השתתפו 78 משיבים מהפורום "קהילת כאב". המשתתפים, בני 19 – 60 שסובלים מכאב מזה שישה חודשים לכל הפחות, ענו על שאלון המחקר באופן מקוון. שאלון המחקר כלל שאלות המודדות משתנים דמוגרפיים, כאב גופני, סבל נפשי וחוסר גמישות פסיכולוגית.

השערת המחקר הראשונה הניחה, שימצא קשר חיובי בין כאב גופני וסבל נפשי. השערה זו אוששה באופן חלקי. בניתוח הנתונים שהתקבלו נמצאו, בהתאם להשערה, קשרים בין הכאב הגופני הכללי לרוב מדדי הסבל הנפשי (למעט פגיעות נרקיסיסטיות וריקנות). אולם, בתוך המשתנה כאב גופני, נמצא כי רק למדד כאב גופני אַפקטיבי (המייצג את התגובות הרגשית לכאב) קשר מובהק למדדי הסבל הנפשי. עבור מדד הכאב הגופני הסנסורי (המייצג את תחושות הגוף בלבד), לא נמצא קשר כזה. ממצאים אלה מלמדים כי הקשר בין הכאב הגופני הכללי והסבל הנפשי מבוסס בעיקרו על המרכיב האפקטיבי של מדד הכאב הגופני ופחות על המרכיב הסנסורי, שנמצא קשור רק לקושי באינטגרציה של שינויים בזהות (ניכור עצמי). ניתן להסיק מכך כי גם במצבים בהם חוויית הכאב נתפסת ככוללנית (מבחינת המישורים האַפקטיביים והסנסוריים), כאשר בוחנים בנפרד את התחושה הגופנית עצמה ואת הרגשות המתלווים לה, מגלים שלעוצמת הכאב הסנסורי אין קשר ישיר לסבל המתלווה לכאב.

השערת המחקר השנייה הניחה, כי ימצא קשר חיובי בין חוסר גמישות פסיכולוגית לבין כאב גופני. השערה זו אוששה במלואה. בניתוח הנתונים נמצאו קשרים חיוביים בין כל המדדים של הכאב הגופני (אפקטיבי, סנסורי וכללי) ובין כל המדדים של חוסר הגמישות הפסיכולוגית (הימנעות, היתוך וכללי). מממצאים אלה ניתן ללמוד על שני היבטים מרכזיים של הקשר בין כאב גופני וגמישות פסיכולוגית. ראשית, ישנו קשר חיובי בין עוצמת הכאב הגופני והנטייה לאפשר להערכות קוגניטיביות להאפיל על מרכיבים אחרים של החוויה (היתוך קוגניטיבי). שנית, נמצא קשר חיובי מובהק סטטיסטית בין הנטייה שלא לפעול, בשל הכאב או המחשבות על הכאב, באופן שעשוי להסב סיפוק מהחיים (הימנעות). יחדיו מגמות אלו מצמצמות את טווח ההתנהגות האפשרי של הסובלים מכאב כרוני.

השערת המחקר השלישית הניחה, שימצא קשר חיובי בין חוסר גמישות פסיכולוגית וסבל ונפשי. השערה זו אוששה במלואה. בניתוח הנתונים נמצאו קשרים חיוביים בין שלושת המדדים של חוסר הגמישות הפסיכולוגית לבין עשרת המדדים של הסבל הנפשי. כלומר, ככל שעולה נטייתו של אדם להיתוך קוגניטיבי ולהימנעות מכאב, כך גוברת נטייתו לחוש סבל נפשי בכל היבטי הסבל הנפשי שנמדדו. ממצא זה עולה בקנה אחד עם מחקרים נוספים שבדקו את יעילות גישת הACT בהפחתת סימפטומים נפשיים ותפקודיים בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני.

השערת המחקר הרביעית הניחה, כי ימצא קשר חיובי בין מדד חוסר גמישות פסיכולוגית וסבל נפשי, כך שגמישות פסיכולוגית תנבא את מידת הסבל הנפשי מעבר למשתנים דמוגרפיים ולכאב הגופני. לבחינת ההשערה בוצעו שני ניתוחים סטטיסטיים: הניתוח הראשון (משוואת רגרסיה לינארית בצעדים) אפשר לקבוע כי לחוסר הגמישות הפסיכולוגית תרומה מובהקת סטטיסטית לניבוי הסבל הנפשי. למעשה, ניתוח זה מגלה כי לחוסר הגמישות הפסיכולוגית תפקיד מכריע יותר מעוצמת הכאב הגופני עצמו בניבוי הסבל הנפשי של אנשים הסובלים מכאב כרוני. הניתוח הסטטיסטי השני (ניתוח שונות מסוג MANCOVA) העלה, כי בעוד שההימנעות מכאב קשורה לעלייה ברוב המדדים של הסבל הנפשי, לא נמצא קשר מובהק בין היתוך קוגניטיבי לממדי הסבל הנפשי. ממצא זה אפשר ללמוד, כי היכולת לנבא את מידת הסבל הנפשי נשענת בעיקר על הפן ההתנהגותי של חוסר הגמישות הפסיכולוגית. כלומר, הסבל הנפשי הוא בעיקרו תולדה של  הימנעות מפעולות בהתאם לערכי חיים (הימנעות הנשענת ככל הנראה, על הערכות קוגניטיביות בנוגע לכאב).

לסיכום, ממצאי המחקר מדגישים את התרומה שבהבחנה בין הרבדים הגופניים והנפשיים של הכאב ואת החשיבות של המרכיב ההתנהגותי בהתמודדות עם כאב. בנוסף, ממצאי המחקר כי לגמישות פסיכולוגית מאפיינים של גורם מגן עבור אנשים הסובלים מכאב כרוני.