מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

להמשיך את החיים.

אדם שאינו לבד, לא תמיד שלם. אדם שלם הוא אדם שהושלם.

22/06/14 20:22
1294 צפיות
במבט לאחור...

אני יכול לסכם את חמש עשרה השנים האחרונות, כתקופה שעיצבה את מסלול חיי. המסלולים שהביאו אותי למקום בו אני נמצא, היו מסועפים. הבחירות שלקחתי המחלות וההתמודדויות לא היו פשוטות, אך רוב הזמן לא הייתי לבד. כשאתה מגלה את עצמך כנער, ויודע שיש לך את היכולת ליצור קשרים עם מי שיכולה להיות בת זוג פוטנציאלית, פרט לביישנות, אין כל כך מה שיעצור אותך. אך מה קורה כאשר אתה נושא על גבך דבר שיכול להרתיע? זה נכון ואני מאמין, שכל אחד או אחת מוצא או מוצאת את המכסה. אך הדרך אותה עשיתי הייתה מלווה לא אחת באכזבות צורבות.

כנער, הייתי בריא לגמרי ושום דבר ממה שנראה היום לא היה באופק. תקשורת מול המין השני לא היה דבר קשה. לאחר שחליתי בסוף גיל 18, הרגשתי לאט לאט, שכל מילה בדבריי הייתה מסע שיכנוע שאצלי... הכל בסדר. פרט לקצת הסתגלות, אין שום בעיה מיוחדת. אבל בחור בן 19 שלא נמצא בצבא... טוב חייבים להודות שמשהו לא נראה תקין.

רושם ראשוני לא היה דבר בעייתי אצלי, אבל מעט מאוד בנות נשארו להמשך, שאני לא אגיד מה יש לי בפגישה ראשונה? אז אמרתי. בזמנו, טלפונים סלולרים היו להיט, ובמיוחד שיחה מזוהה. כך שסינון... עברתי כבר ביום שלמחרת.

ישנן כמה דרכים להסתכל על זה, אולי נפגעתי מזה, והביטחון העצמי לא היה בשמים, אולי קצת רמוס מתחת לגלגלים של הסובארו שלי. או שפשוט עשו לי טובה וניתבו אותי למי שבאמת רציתי. בין הזכרונות המעטים שצצים לי מדי פעם, אותה אני זוכר, באופן מובהק. יפה, גבוה וביישנית. כל מה שרציתי ויותר, התלהבתי כאילו מצאתי... את הלבלב שאבד לי... זה היה קצר אבל לא ממצה. כמה שנים לאחר מכן והתמודדויות לא פשוטות, מצאתי אותה שוב קצת יותר בוגרת קצת יותר יפה אבל הפעם ידעתי, אין סיכוי שאני נותן לה ללכת ממני.

המחלה שלי, לא העיבה על טיב היחסים בינינו ואז ידעתי שיש מי שתקבל אותי כמו שאני, במכתב יפה היא כתבה לי ציטוט קצר ויפה, על חוטב עצים שהקים ביקתה קטנה, אותה הרכיב מעצים פגומים, אותם השלים על ידי התאמת האחרים אליהם. מוסר השכל על אהבה וקבלת השונה.

עד היום היא לא עוזבת אותי והיא תמיד בנפשי ולצידי עוזרת ומרימה אותי כשאני נופל. אני לא יכול לומר שהכל מושלם, אבל זה כול העניין, התמודדות וקבלת השוני אצל בן זוגך. כמה שנים לאחר מכן היא הפכה להיות אם ילדיי. עדיין תומכת ועדיין מרימה, מקבלת ומשלימה אותי. אנשים אינם מושלמים, אך הסוד הוא, ליצור בך מקום כדי להשלים את חסרונותיו של בן זוגך.

תגובות

talya
23/06/14 7:43

broken heart עכשיו אתה כבר יותר ברור! אהבתי את הספור על חוטב העצים ... גם לי יש בן זוג שמרים אותי תומך ועוזר ... אבל באיזה שהוא מקום יש גם בדידות ... אתה מרגיש שאתה מסתכל על החיים מהצד! אתה רוצה להיות בריא ומתפקד כמו רב האנשים ... שלם ... אני לא רוצה שמישהו ישלים אותי! ככה בכל אופן אני מרגישה frown

ליאור-וינר
23/06/14 8:09

ברור,

הרי אנחנו "המתוקים" שונים מכולם וזאת בדיוק הנקודה במה שאני כותב. הרי אם לא הולכים בנעליים של מישהו, לא יכולים לגמרי להבין את גודל המשא והמסע שלו. אני בא לתאר כאן שני דברים, את ההתמודדות עם הדברים הטריוויאלים בצל הסוכרת. במקרה זה, מציאת בן הזוג המתאים תוך כדי חשש, מהדברים שאני מביא איתי. ודבר שני קבלתו של בן הזוג מגרעותיו והבנתם. וזה נכון לגבי שני הצדדים. לפי דעתי קבלת הטוב צריכה להיות מלווה על ידי הבנת הרע. הרי איך נדע שטוב לנו אם לא רע לנו?

רוויה
23/06/14 8:47

אתה כותב מדהים!

התרגשתי...

ליאור-וינר
23/06/14 9:04

המון תודה, כיף לשמוע.

ליאור וינר
ליאור וינר
סוכרתי טייפ 1 כבר 17 שנים. חולה בדלקת כבד אוטואמונית ודלקת מעי כרונית.