השינוי לחוק "החולה הנוטה למות" יאפשר מילוי בקשתו של החולה הסופני לקבל סם ממית. אין ספק שהשינוי לחוק מסעיר וייתכן אף יותר בגלל הדת וההיסטוריה היהודית.     לדעתי טוב שתהיה לאדם בחירה ושליטה על חייו. ישנם מצבים רפואיים הגורמים לסבל רב ששקלתי ובחרתי לא לפרטם. נכון להיום, כאשר העלאת נושא הפסקת החיים אסורה ובלתי מתקבלת, נותרים חולים רבים עם סבלם ובדידותם. אני יודע, ואולי אפילו שמח, שאנשים רבים אינם יכולים להבין או לקבל שלעיתים המחשבה על מוות מובילה לתקווה והקלה, אך ישנם מצבים שכך הדבר.     במקרה יצא לי לשוחח עם רופאה בבלגיה שאחראית על הטיפול במבקשים למות. היא סיפרה לי על רווחת הרופא ששומע את דבריו של החולה ואינו משתיק אותו, אלא מקבל את דבריו בהבנה ויכול להגיד לו שלבקשתו הוא יעביר אותו לוועדה ייעודית. המטופל מקבל את היחס הראוי לו ועובר לוועדה המורכבת ממספר מומחים המעריכים את האדם ומצבו מספר פעמים. בוועדה מקשיבים לסבלו של האדם ובשל מומחיותם בנושא יכולים במידת הצורך להציע לו אופציות אחרות אם קיימות ועדיין לא גילה אותן. במידה ומגלים כי לצערנו לא ניתן להקל על ייסוריו, הוא מתחיל לעבור תהליך הכנה, פרידה, סידור הדברים הבירוקרטים. במהלך תהליך זה תמיד נבחנת שוב ושוב בקשתו של החולה והוא יכול לגלות שברצונו להמתין או לבטל את בקשתו. החולה יכול לגלות לבני משפחתו עד כמה סבל, להיפרד מהם ולענות לשאלותיהם ולא לנהוג בפעולה אימפולסיבית או אלימה ברגע שתינתן לו ההזדמנות. בני המשפחה יקבלו ליווי והכנה ולא יישארו עם שאלות פתוחות ואשמה, כפי שקורה היום גם במקרים שהסבל נמשך וגם במקרים שהחולה בוחר באובדנות. החולה בעצמו ישתה את הסם, כאקט אקטיבי מבחירה ולעולם לא בכפייה או החלטה של אחר.     הלוואי ולא היה סבל כה נורא ושלא היינו צריכים להתמודד עם שאלות כאלו. אך ברגע שגילינו כי הוא קיים, לא ניתן לעצום את העיניים.     כשאני שומע וקורא את התגובות הרבות וגם קורא את דבריו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' על "המתת חסד", אני מסיק שההתנגדות נובעת מהאפשרות העתידית שחוק זה יגלוש אל עבר התחום הלא-מוסרי. מפחידה המחשבה שאנשים יחליטו אילו חיים ראוי ולא ראוי לחיות, היכן יעבור הגבול?     במקרה זה אני גם חושב שהחשש הוא אמיתי ונכון וגם מאמין שאל לעצור את החוק החשוב. על החשש להכווין אותנו ליצירת הגבלות והגנות לחוק, שיעמדו בוועדות ולצד החולים האנשים הטובים ביותר ושתהיה בקרה מתמדת על כל המעורבים ותיבחן נחיצותו כל פעם מחדש.   אני מאמין כי החוק יפחית מן הסבל והמצוקה, יפחית דיכאון במצבים קיצוניים ואף ימנע התאבדויות. אנשים מתאבדים כאשר אינם מוצאים תקווה או פיתרון אחר והחוק מבטיח שתמיד תהיה קיימת אופציה כזו. בראש ובראשונה המטופלים עצמם, אך לאחר מכן החוק יעניק שלווה וכבוד גם לבני משפחותיהם, החברים והמטפלים בהם.