הכל התחיל כשנשלחתי לחדר מיון עם חשד לזיהום בחתך בגב בעקבות ניתוח. לאחר המתנה של שלוש וחצי שעות בחדר מיון אחד, שלחו אותי לחדר מיון אחר כי הרופא במקום העדיף שבית החולים שבו בוצע הניתוח יבדוק אותי. אז גררנו רגליים, אני ואמי שליוותה אותי, לחדר מיון שני. ישבנו שם עם עוד המון בני אדם, בקושי היה מקום לשבת, שלא לדבר על לשכב, ואני - אני חודש אחרי ניתוח גב לא פשוט. הכאבים הרגו אותי, התחננתי שיתנו לי מיטה שאוכל לשכב בה. לא היו מיטות, לא היה מקום לאף אחד. כולם ישבו וחיכו - אנשים עם שברים, עם כוויות, עם חשד להתקף לב, עם חשד לאפנדיציטיס, עם דימומים, שעות על גבי שעות, והרופאים והאחיות חסרי אונים בדיוק כמוהם.  יומיים אחר כך, כשהצלחתי להתאושש, יזמתי את 'מכתבים לבריאות'. פרויקט 'מכתבים לבריאות' הוא יוזמה פרטית לקידום הטיפול בקריסת מערכת הבריאות בישראל. בעקבות החוויה הטראומטית בחדר מיון, קבוצת מתנדבות ומתנדבים חברו אלי כדי לנסות ולשנות את תמונת המצב. המטרה שלנו היא לתת ביטוי לכל הסיפורים המציירים קווים לדמותה של מערכת בעלת חשיבות עליונה לחיי כולנו אשר נתונה במשבר עמוק, ולהביא אותם לתשומת לבם של הגורמים האחראים בממשלה על מנת לקרוא לפעולה מיידית לפתרון הבעיה. במסגרת הפרויקט נשלח מדי יום מכתב לשרת הבריאות, שר האוצר וראש הממשלה, הכולל את סיפורם האישי של אזרחים ואזרחיות מן השורה, מטופלים ומטפלים, ששלחו את סיפורם לפרויקט. הסיפורים, העוסקים בתחלואי מערכת הבריאות הישראלית על שלל סוגיהם, נשלחים לגורמים האחראיים בצירוף נתונים כלליים לגבי מצב מערכת הבריאות והבעיות הפוקדות אותה. הסיפורים מתפרסמים במקביל באתר הפרויקט, ובדף הפייסבוק שלנו. מאחורי הפרויקט עומדים הילה בניוביץ'-הופמן, כותבת הבלוג ואן דר גראף אחותך, (כותבת שורות אלה), אהוד מימון ומתנדבים נוספים. לידיעה, זהו נוסח המידע המתווסף לסיפורים האישיים במכתבים:  "מאז שנת 1976 לא עודכנה מערכת התקינה הקובעת את מספרי הרופאים, האחיות, מיטות האשפוז ואמצעים חיוניים נוספים בבתי החולים ובמרפאות. משנה זו ועד התקופה הנוכחית, אוכלוסיית ישראל גדלה מ-3.5 מיליון איש ליותר מ-8 מיליון. כל ההבטחות להוסיף תקנים לאנשי צוות ומיטות אשפוז טורפדו בשל חוק ההסדרים ולא מומשו. ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את תיק הבריאות. מערכת הבריאות בישראל כבר לא נמצאת "על סף קריסה", היא קורסת בפועל. כעת האחריות נמצאת בידיכם. אנו, אזרחיות ואזרחי ישראל הסובלים מדי יום כתוצאה מההזנחה המתמשכת, דורשים להציב את שיקום מערכת הבריאות בראש סדר העדיפויות הלאומי, ולייחס לתקציב ולקשיי התפעול של מערכת הבריאות את אותה מידת חשיבות שמוענקים לתקציב ולקשיים של מערכת הביטחון. ההגנה על חייהם של אזרחי המדינה כוללת לא רק פעילות צבאית, אלא גם את השמירה על תפקודן התקין של מערכות מצילות חיים, מאריכות חיים ותומכות באיכות החיים. אנו נמשיך להזכיר לכם מדי יום ביומו עד כמה גרוע המצב, עד שנראה שינוי לטובה מיושם בפועל". האם תרצו לעזור לנו? שלחו לנו את הסיפורים שלכם, ואנחנו מבטיחים לשלוח אותם יום יום בעקביות ובהתמדה, כדי שלא יוכלו עוד להתעלם מאיתנו, כי המצב הקיים לא יכול להימשך. תודה!