שחכתי מה זאת אהבה

שחכתי זכר נגיעה

חיבוק , מילה טובה

דאגה ,אהדה

בטוב ,ברע

אני לבד !!!

 

את רוב שנות המחלה

חלקתי עם עצמי ,

כל כך רציתי בן זוג

אבל המחלה אמרה

שיש לי צמיג במותניים וחבל לי לצאת לפגישה

או שניים ,כי אחר כך

הוא ירצה לחבק

ובצמיג  ייפגש .

אז כמובן שנימנעתי לצאת לפגישות ...

וכשרזיתי לא תמיד

מצאתי , מישהו שחיפשתי

לא שהייתי בררנית מידי .

ניסיתי פה ,ניסיתי שם ...

אבל תאמינו לי שזה לא היה שם .

 

בנוסף לבן זוגי גזלת ממני

גם את הספונטניות שבי

אי אפשר לקבוע איתי

שום דבר למחר

או למועד ,יותר מאוחר .

תמיד פוחדת להתחייב ,ולהגיד כן

מהחשש שתבואי בליילה ותפתי אותי בהתקף אכילה ,

ואז ארגיש נורא שמנה ,הבטן תבלוט וארגיש זוועה ,

ואתקשר עם תרוץ ,לבטל  תטיול (את הפגישה , או כל דבר אחר )

 

אז במשך השנים , נמאסו עלי כל השקרים והתרוצים ,

והאנשים שהשארתי מאוכזבים

כי הבטחתי ולא קיימתי ,

כי "אמרתי " ולא הגעתי ...

אז יותר אני לא קובעת , לא מבטיחה, לא מתחייבת

והופכת ל"כבדה".

 

ואם כבר אנחנו פותחים ...

אז בואי נדבר על זה

שגזלת ממני ילדים .

אמרת שאשמין ואתעוות .

ואם ל"נשים רגילות " לוקח זמן לחזור לעצמם

אז לי קל וחומר ,זה לא יקרה לעולם !

ואשאר שמנה ומכוערת ,

כן, את יודעת שאת זה -

אני לא סובלת !

אני לא רוצה לדבר ,על כל החתונות והשמחות

שלא הלכתי בגללך

כי היה צריך להתלבש יפה

ולא היו לי האנרגיות הנפשיות ,לנסות להסתיר את הירכיים והישבן

כשאני יודעת שאני נראת כמו ליצן .

 

החברים כבר מזמן התייאשו ממני

הפכת אותי לטיפוס מבודד .

גם היום כשאני בתקופה "טובה"

ואין לי כ"כ התקפי אכילה

לאחר ארוחת הערב ,אותי את סוגרת

אני בטלפון לא מדברת !

וכמובן שלא יוצאת , כמו נגמרו החיים .

 

את את מייטב שנותיי הרסת ,

סרסת את מצפוני ,כשגנבתי אוכל מחבריי לעבודה

ןמשותפי לדירה , בלי לחשוב פעמיים !

הפכת אותי לחיית אדם

כשגרמת לי לאכול אוכל שנזרק לזבל ,

אוכל מעופש ומקולקל ,

אני שונאת אותך !!!

ואני בך נלחמת , את איתי כבר28 שנים

וזה לא קל , מי יודע ? אולי לא תעזבי לעולם