אני מאד מאד מבינה אותך. גם אני סובלת מהרבה כאבים, כמעט כל הזמן... אני מבינה את חששותייך לגבי האירוע החשוב של בתך. מה שאני לא מבינה זה מדוע החששות שלך כל כך כבדים אם את יודעת שתוכלי לקחת כדור חזק נגד כאבים ולהמשיך הלאה? אם כדור שלם מרדים אותך אז קחי חצי ותצליחי להיות באירוע כמה שיותר. כולם יודעים שאת לא מרגישה טוב, ויסלחו לך על היעדרות בעת הצורך. גם הבת שלך, וגם את תסלחי לעצמך אם את יודעת שעשית הכל. אני מציעה לך ללכת לטיפול רגשי, אפשר גם בקופת החולים, או לפסיכולוגית רפואית שתעזור לך להבין את המידה שתופסת המחלה והכאב ולנסות ללמוד לחיות ולתפקד עם זה יותר טוב. לפעמים הטוב הוא לקחת הפסקה מעשייה ולפעמים הטוב הוא לעשות יותר. תבדקי את זה... מאחלת לכם חתונה טובה, ואל תשכחי, זה רק אירוע, החיים מתחילים לאחר החתונה, ואני בטוחה שתהיי למען בתך כל הזמן, בדרכים שלך....

היי בנו

קודם כל נכון...צודק!..לגבי הגשר!

לרגע אני לא מוותרת לעבור אותו!...וגם אם יהיה קשה...לעשות כל נסיון לעבור אותו!

העיניין,זה מה שקורה עכשיו!

הגוף כואב וצורח מכאב!-אני לא אחת שממהרת לקחת עוד כדורים(האמת,שהטיפול הקבוע שלי,הוא הרבה-גם ככה. וויאפקס300 מ"ג+ליריקה 450מ"ג ליום.חוץ מעוד תרופות שקשורות לבעיות אחרות בגוף)לעיתים מאד קרובות...ולצערי זה רק הולך ונהיה קצר יותר!

אני לוקחת טרמדקס,400 מ"ג

או...אוקסיקונטין 40 מ"ג. לפעמים גם משני סוגי הכדורים האלה ביחד!

יש גם פרקוסט,שמגיע למינון של 40 מ"ג ביום.

כל אחד מהתרופות האלה,או אפילו שניים מהם...פשוט שולחים אותי לישון(זה לא שהכאב חלף לגמרי! -לפעמים הוא חולף,כן!) פשוט אני מותשת וכך אני נרדמת לחצי שעה שעה...ונרדמת שוב!

הגוף כל כך כואב...אבל אני אעשה הכל לנצח את זה!
תודה בנו יקירי

פרח...את באמת אור!

תודה על מה שכתבת!

אני נמצאת היום לעומת שנים עברו-במקום טוב יחסית,בהתמודדות עם המחלה!

אני שוכחת לרגע שכל ההתרוצצות והמתחים שיש באופן טבעי מהחתונה,נותנים את השפעתם ואני שוכחת פשוט "להוציא את הראש מהמים ולנשום"

יש לי פסיכאטר נפלא! שבאמת עזר לי לא מעט במשך השנים להבין ולהתמודד עם המחלה.(פשוט מרוב ריצות ועייפות-לא התאמצתי מספיק להגיע לפגישות שבועיות איתו ודחיתי,כמה פגישות לצערי!)

אני כן לוקחת ממה שאמרת "שעשיתי את הכל"!!!

לרגע אני שוכחת שאני לא סופרמן(וכנראה שבמקום לחשוב איפה אני יכולה,להוריד הילוך,לקחת חצי כדור-או לקחת פסק זמן.אני משקיעה את האנרגיות שלי,בקשיים,בבלתי אפשרי!)

אני באמת צריכה לחפש במקומות שעזרו לי לא מעט להתמודד עם דברים.לחזק את רוחי וגופי שם!(יש את הבריכה החמה בשער הנגב,יש שם סאונה ובור...וגם גקוזי)אני רק צריכה להביא את עצמי לשם!

גם התחילו לי שוב זריקות של B12.שנמצא בירידה גדולה.אני מאמינה שזה יתן לי כוח להתאושש ולדחוף את עצמי!

שוב תודה

באמת!!!

יגאל יקר שלום

שלבתי אוכופונטורה,מריחות וחימומים שונים.דיקור,הקזת דם...כוסות רוח ועוד.

זה עוזר באותו הזמן וכשאני תחת השפעת המשחות

כרגע אני מאד עסוקה...אני אשמח לשמוע  במה אתה מתמחה...ואיזה תוצאות יש לפיברומיאלגיה.

היי ליאת,,

אני החלטתי על "אסטרטגיה" חדשה לגבי הכאבים,,

מאחר ורובינו צורכים כדורים למינהם,ומאחר והכדורים לא עוזרים כמעט כלל ואנחנו נישארים עם הכאבים,אולי קצת מופחתים,אבל הם שם ומשגעים,,,ובדרך כלל מגדילים מינונים כל הזמן,,!!

החלטתי להפסיק הכל,,!לראות באם אני מסוגל להתמודד איתם,,יומיים לפני יום העצמאות הפסקתי הכל,!!

ניראה לי ומרגיש לי שזה עובד לא רע כלל,, הכאבים שם,קשים ומציקים,,אבל לא נורא,!![הכל בראש,] כמובן שלא "זרקתי" לפח את מה שיש,.רק במקרים בהם אין ברירה אני עושה שימוש במשהו,,ומשתדל שאלו יהיו "הקלים" יותר מכל ה"חבורה",כתבת שאת משתמשת בטרמדקס,,אני הייתי עושה "קוקטייל" של 30 טרמדקס ו30 אופטלגין[טיפות] בזמן האישפוז וזה היה מחזיק את הכאב כמעט ליום שלם והכי חשוב,,ללא תופעות לוואי,,

הכמויות שאת צורכת באמת יכולים להרוג "פיל",,,לא יודע כמה זמן את עושה שימוש בכל מה שציינת,,הייתי מציע לעשות הערכה מחדש עם הרופא שלך לגבי כל  "הארסנל" הזה,,שימי לו את כל התרופות על השולחן,,תגידי לו "דיי נימעס לי,תחשוב אחרת ותן לי מינימום שבמינימום ושזה יעזור",,[תעשי גם קצת פרצוף כועס]

אני משוכנע שהוא/י ימצאו לך משהו,,

כידוע לנו הגדלת המינונים לא עושים לנו טוב,,רק גרוע יותר,,מה גם שהגוף מסתגל לכדורים והשפעתם פוחתת,,

כל טוב,,

בנו יקירי....איפה אתה? התגעגעתי אליך!
רציתי לאמר לכם פרח ובנו היקרים...שאתם הייתם איתי! בחתונה ולאחר מכן!
לא זכרתי...מי כתב מה!

אבל זכרתי טוב את מה שאמרתם ואת החיזוקים שלכם!!!
"זכרתי להגיע לגשר ולחצות"אותו"!

זכרתי את מה שפרח אמרה "כולם יודעים שאת חולה ויסלחו לך על העדרות"
הדברים האלה נתנו לי הרבה כוח!!!
יצאתי מהמון משברים-וידעתי שאצא גם מזה.... רק לא ידעתי איך...ומתי.

היום אני 6 חודשים אחרי האירוע.
הכאבים לא נגמרו...רק החריפו(האמת שכנראה-שבגלל ימים יותר טובים ופחותים מכאבים.נראה שזה מחריף"כנראה שוכחים")
בתחילת דצמבר אני מתחילה טיפול במרפאת כאב. לידוקאין ומגנזיום בעירוי.

האמת שלפי מה שקראתי,יש הרבה תקווה!
למרות שחלק היו סקפטיים וטענו שהטיפול קשה ולא עוזר...
אני הולכת להיות בין אלו שהיו מרוצים!