שלום לכם חברי.

ברצוני לשתף אתכם מידיי פעם בסיפור מחדר הטיפולים שלי.

ברשותכם

...

בשבוע שעבר הגיע אלי מטופל הסובל מבלוטת התריס מזה מספר שנים.

הגיע בגוון עור אפרורי, כפוף ,ללא שמחה על פניו, וגם גבו התחתון הציק לו.

המתח המתפרץ סביב גרונו היה כל כך חזק,

שהצעתי לו שנתחיל את הטיפול קודם בבלוטה ואחר כך נעבור לגב. הוא הסכים.

עשיתי לו טיפול אנרגטי סביב הגרון ובבית החזה לשחרור המתח במשך כשלושת רבעי השעה. באור ואהבה בנשימות ובצלילים רוטטים.

דבר מוזר חדש שקרה לי בטיפול, הרגל שלי התחילה לרקוע מעצמה, רקיעות חזקות על הריצפה. לא הבנתי את זה, אך אני תמיד מאפשרת לגוף שלי לבטא את מה שהוא מרגיש מהמטופלים. כי הגוף יודע הכי טוב. כך אני עובדת. פתאום ראיתי תמונה בסרט. את האינדיאנים רוקדים במעגל ורוקעים על האדמה תוך כדי הריקוד. הכל התחבר. הבנתי. הם רוקעים על אמא אדמה כדיי לשחרר אליה מתח במהלך איזשהו טקס. גם הרגל הרוקעת שלי שחררה מתח מהמטופל שלי. כי הוא לא נשם מספיק עמוק (או לא יכול היה לנשום עמוק) כדיי לשחרר בעצמו את העומס הגדול שהיה לו בבית החזה ובבלוטה.

ככל שהטיפול התקדם הוא הרגיש טוב יותר והקלה גדולה יותר.

הרגשתי שהוא שומר בתוכו דברים בכדיי להקל על הסביבה שלו ,ולא מוציא, לא אומר מה שמציק לו. הוא אישר לי שהוא תמיד היה כזה. הבנתי, הוא נחמד אל הסביבה ופחות נחמד אל עצמו.

אמרתי לו שהמתח לא הולך לשום מקום והוא חייב לבטא בדרך כלשהי את מה שמפריע לו כדיי לשחרר את המתח, העומס מהגוף שלו.

הצעתי לו גם לכתוב דפיי בוקר או לדבר אל המראה, אל הטבע, אל אלוהים, העיקר להוציא את מה שמעיק עליו.

לקראת סוף הטיפול עבדתי על גבו גם במגע וגם בנשימות צלילים אור ואהבה. הוא הרגיש מצוין קם ממיטת הטיפולים צוחק. אמרתי לו שיסתכל במראה איזה צבע יפה קיבלו פניו. צבע של יין אדום.

היה קל בהליכתו, והמועקה הכבדה נעלמה.

הוא אמר שיחזור אלי לעוד טיפולים, ושיש לו בדיקות בקרוב והוא יעדכן אותי בתוצאות.

גם אני אעדכן אתכם.

שימרו על הבריאות

אור ואהבה, איבט.