הפרידה מאחי. 
הטלפון הגיע באמצע היום, אחיך נמצא בבית חולים  קרתה לו תאונת דרכים, אלו כל הפרטים הראשונים שקיבלתי, שאלתי מה קרה עדין חושבת לעצמי  שאולי שבר רגל, אולי נפגע קל והוא בהלם.
אחי אדם בגיל 57 בריא . ואני שואלת מה קרה? תראי , אין צורך שתגיעי לבית חולים הוא נפגע וכרגע מטפלים בו, בשלב זה החל הפחד לחלחל מה קורה אני שוב שואלת, ולמה לא להגיע לבית חולים, מה אני אראה? ושוב במשפט מגומגם הוא כנראה קיבל התקף לב באמצע נסיעה, עכשיו הפניקה מתחילה לתת את אותותיה , נווווווווווו ומה קרה לו ואיפה הוא נמצא, שוב איזה תשובה מתחמקת, ושוב אין צורך שתגיעי.
ברגע זה סגרתי את הטלפון ואני בכיוון לבית החולים, אני פונה לדלפק  המודיעין ומבררת היכן הוא נמצא וכאן אני חוטפת את הזבנג הראשוני, הוא נמצא בטיפול נמרץ , הדרך עד לטיפול נמרץ די ארוכה במיוחד לאחת כמוני שעדין סוחבת רגל, ובכל זאת אני עושה את הדרך בהליכה מהירה , מגיעה לשם כל המשפחה שלו שם וגם לא מעט חברים  ,ואני עוד חושבת שנאמר לי לא להגיע , אף אחד לא ניגש אלי אולי מהפחד כיצד אני אגיב, אני ניגשת לאחיין שלי שהוא זה שנראה שמנהל את העניינים , עכשיו ספר לי בלי גמגומים ובלי הקלות מה קורה האם הוא חי או מת?  לפי מה שרואות עיני הוא (המילים נתקעו)  ואני לא ממשיכה. הי תרגעי הוא חי רק מונשם ומורדם, יש סיכויים שייצא מהסיפור כך אמרו הרופאים, מה זאת אומרת יש סיכוי שייצא  מן הסיפור? איזה סיפור?  ומה הסיפור ? ספר לי מה קרה? הוא יצא מהבית נכנס לאוטו נסע כק"מ או שניים וכנראה קיבל דום לב, האוטו המשיך בנסיעתו וחצה את קו ההפרדה נתקל בחומה שבצד השני של הכביש והתהפך, זה הסיפור. 
הרגשתי כיצד הלב שלי מתכווץ וקשה לו לפעום נורמלי , ישבתי שם שעות עד שקיבלתי אישור להיכנס ולראות אותו וניסיתי לדבר אליו ואין תשובה , במשך יומיים הוא נלחם באחת הגיחות שלי פנימה הוא פתח את עניו הכחולות והגדולות וניסה לומר משהו הצינור ההנשמה  חסם את הקול כך שלעולם לא נדע מה היו מילותיו האחרונות. ביום השלישי הלב לא עמד בלחץ והוא נפטר. לא הספקתי להיפרד ממנו, בתקופה האחרונה כמעט ולא התראינו , אני זו שהייתי חולה ואחי פחד מאנשים חולים ולכן נוצר מרחק ביננו.   ולא הייתה לנו את השיחה שכה רציתי לקיים איתו את השיחה שהוא הבטיח שנקיים , הוא דחה אותה בכל פעם , בפעם הבאה הוא היה אומר לי ועכשיו כבר אין פעם הבאה, וכל הדברים שנשארו פתוחים היכן מאפסנים אותם?ואיך בכלל הוא העז להשאיר אותי יחידה מהמשפחה המקורית שלנו.עברה שנה ועדין אני בטוחה שאני אראה אותו נוסע ומנפנף לשלום כמו שתמיד עשה. אחי היחיד והאהוב שלא הייתה לי אפשרות להיפרד ממנו עדין איתי בליבי. הוא נלקח בחטף והשאיר אותי ואת כל המשפחה עצובים וכואבים. ובדיוק כמו באגדות שמספרים , שכשמגיע הרגע להנות מן החיים שהרי גידלת משפחה לתפארת ונכדים רק נולדו ויכולת להנות מחייך ורק טעמת מן הטוב , נעלמת.
לפעמים נדמה לי שעשית בכוונה בכדי לא לחיות זמן רב יותר מאמא ואבא. וכן גם הם נפטרו צעירים , האם אתה חושב שזו סיבה מספיק טובה להיעלם כל כך צעיר.