פסח מצה ומרור, על שום מה? דיון בחג הפסח כחג הזיכרון   ההגדה של פסח, מלשון "להגיד" מחייבת אותנו בציווי "והגדת לבנך" מחייבת אותנו לספר ביציאת מצרים". מדוע כה חשוב לספר לבננו? מדוע כה חשוב לספר ביציאת מצרים, אירוע כה רחוק אשר העדויות ההיסטוריות לגביו קלושות? סיפור יציאת מצרים הנו סיפור מכונן זהות. בדיוק כפי שסיפור לחימתם העיקשת של מגיני מצודת אלמוס בטקסס, מהווה סיפור מכונן זהות לזהות האמריקאית. והיגדת לבנך, אנו מצוים באופן אישי לספר לילדנו, להעביר את לפיד המסורת, אלא שאנו עם הספר, נוהגים להכביר במילים, כך שכמות המידע ששומה עלינו להעביר לילדנו הנה גדולה ביותר. כיצד נבטיח שאנו ואחרינו ילדנו, נזכור כמות כה גדולה של ידע?. חכמי המשנה נותנים לנו מספר שיטות שיטה אחת הנה השימוש בראשי תיבות : דצ"כ עד"ש באח"ב – כדי לזכור את סדר המכות שהיכה האל את המצרים. ראשי תיבות שצלילן מתחבר למילים "כאילו" ובכך מקל על הזיכרון. שיטה שניה הנה החיבור שבין טקסט מילולי למנגינה, לעיתים קרובות הזיכרון המוסיקאלי מסייע בידי בני אדם לזכור תוכן מילולי. השיטה השלישית והחשובה ביותר: הטקס, או במילים אחרות סדרת פעולות המלוות את המילים. הילד הנוכח בסדר זוכר את הפעולות, את האווירה, את הצבעים והריחות, ובאמצעות זאת זוכר את המילים וסופג את המסר שלהן. ראו כמה פעולות חריגות אנו מבצעים בחג זה: הישיבה שונה – לא ישובים אלא מסובים, הטעמים שונים – מצה ולא לחם, מטפטפים טיפות יין, טובלים מיני ירקות במי מלח, פותחים דלת, קוראים הגדה ושרים שירים סביב שולחן ערוך במאכלים סימבוליים. בניתוח סוגי הזיכרון השונים אחת מההבחנות המרכזיות הנה ההבחנה בין זיכרון סמנטי – זיכרון של מילים – זיכרון של ידע, לבין זיכרון אפיזודי – זיכרון של חוויה – של תחושות – רשמי חושים. בכדי להבטיח את הזיכרון הסמנטי הכולל את הידע לגבי יציאת מצרים, כלומר אותו ידע המבטיח זהות לאומית, משתמשת ההגדה במרכיבים מגוונים של זיכרון אפיזודי המבטיח את העברת המקל של הזיכרון במרוץ השליחים של ההיסטוריה של הדורות. לקריאת המאמר המלא ניתן להיכנס לאתר בריינספאhttp://brainspa.co.il/default.aspx?siteid=144&pageid=7232&lang=1    חג פסח שמח לכולם