נכון שאנחנו עוברים משברים בחיים בגלל הכאבים...המשפחה תומכת בנו וגם החברים.
אבל אנחנו לעולם לא מספרים את אשר אנחנו חווים..כי עדיין למרות הכאב למרות שאנחנו עוברים משברים אנחנו מנסים לשדר כרגיל...כי יש את הפחד לספר על הכאב שאתה חווה לסובבים אותך.
אז לי פשוט נישבר מזה אחרי כל המשברים הקטנים עשיתי צעד שלקח לי הרבה שבועות כדאי לעשות אותו...הלכתי לפסיכולוג....ואיזה יופי פתאום אחרי מפגש שניים אתה מוצא את עצמך מספר על דברים שלעולם לא סיפרת וגם בוכה על התקופה שלך לאיש זר אשר אתה לא מכיר...הרי אנחנו הגברים לא בוכים האגו שלנו לא נותן לנו ...אבל שאנחנו שם אם אדם שלא מכירים וארבע קירות סביבנו ושניי כורסאות ואף אחד לא רואה אז אנחנו מרשים לעצמנו....לי אישית זה עוזר לכן אני ממליץ לכל אחד לנסות ולעשות את הצעד הקשה כי לבסוף אנחנו נשארים לבד.