נינג'ה ושמו טרשת עורקים
...בסופו של דבר הם בילו זמן איכות ביום הולדתו ה- 60 של האב, בבית לוינשטיין, כשהחבר שלי מאכיל את אביו בכפית. קריש דם שנסחף מעורק צוארי גרם לאוטם מוחי שפגע במרכז הדיבור והשבית במידה רבה את פלג גופו הימני.
כולנו לוקים בטרשת עורקים בדרגה כזאת או אחרת. אין לי ספק שהתהליך איננו פוסח גם עלי ... אני מקווה שאורח חיי מונע החמרה של המצב, ואולי אף מסיג קצת את הטרשת לאחור ...אך ברור לי שגם אני אינני חסין לאחר כמעט 6 עשורי חיים, כשבשנים רבות מתוכם אכלתי הרבה וללא הבחנה, ובעוונותיי גם עישנתי.
אני מניח שיש טעם רב שכל אחד יעבור בעשור השישי לחייו בדיקות סקר לאיבחון מידת התקדמות הטרשת בעורקיו העיקריים, וטיפול מונע שיניוני (הראשוני הוא שמירה על אורח חיים בריא מלכתחילה) של תחזוקת העורקים, באמצעות צינתור העורקים הסתומים, שיקום מה שניתן לשקם, והחלפת מה שכבר אינו ניתן לשיקום.
אינני בקי מספיק בהיתכנות הרפואית (לגבי אבי העורקים, לדוגמה), ובשיקלול התועלת לעומת הסיכון של איבחון וטיפול כזה כיום, אך אני בטוח שמיגבלות תקציביות בעיקר הן המונעות הפיכתו לנחלת הכלל.
חבר סיפר לי השבוע שלאביו מלאו 60 לפני כמה שנים, והוא רצה להפתיע אותו בהזמנה לצניחה חופשית ממטוס. זה אמור היה להיות בילוי זמן איכות אב ובן, שממנו האב - קבלן עבודות חשמל, אנרגטי ופיזי, וגם מעשן כבד – אמור היה להנות מאוד.
רצה הגורל שבסופו של דבר הם בילו זמן איכות ביום הולדתו ה- 60 של האב, בבית לוינשטיין, כשהחבר שלי מאכיל את אביו בכפית. קריש דם שנסחף מעורק צוארי גרם לאוטם מוחי שפגע במרכז הדיבור והשבית במידה רבה את פלג גופו הימני.
בדיעבד, נתגלה אצלו (בבדיקת דופלר) עורק צוארי סתום ב- 95%.
גם אבי, כיום בן 80, שלא הקפיד על אורח חיים בריא, עבר אוטם מוחי לפני כמה שנים. אצלו נפגע פלג הגוף השמאלי, ללא פגיעה ביכולת הדיבור. עשה הרבה פיזיותרפיה, נשאר עם נכות מסוימת, אבל יכול היה להיות יותר גרוע, כמו למשל האוטם המוחי שארע לאריק שרון ז"ל, או המיפרצת ב"אבי העורקים" שהרגה את אריק איינשטיין ז"ל.
אבי עבר כמה צינתורים במשך השנים. הטכנולוגיה מאוד מתפתחת, ואני קורא על תומכנים משודרגים הכוללים תרופות המוחדרים כיום לעורקים הכליליים (המספקים דם ללב), בנוסף לתרופות לדילול הדם ולמניעת קרישי דם. מחלקות הצינתור בבתי החולים בארץ סופר יעילות, לפי מה שאני קורא, ואם רק הפציינט מגיע לחדר המיון מספיק מהר, הוא יהיה על שולחן הצינתורים תוך 40 דק' בממוצע.
רבים מהפציינטים אינם מגיעים לחדרי המיון מספיק מהר אחרי הארוע, שפעמים רבות אינו מאובחן מיידית על ידם או על ידי סביבתם.
כולנו לוקים בטרשת עורקים בדרגה כזאת או אחרת. אין לי ספק שהתהליך איננו פוסח גם עלי בשלהי העשור השישי לחיי. אני מקווה שאורח חיי מונע החמרה של המצב, ואולי אף מסיג קצת את הטרשת לאחור (בפוסט "טיפים והארות שליקטתי מכנס "מניעה וטיפול טבעי בסוכרת" שהתקיים אתמול (07/02/2014) בתאטרון גבעתיים" הזכרתי מחקר מעודד בעניין זה), אך ברור לי שגם אני אינני חסין לאחר כמעט 6 עשורי חיים, כשבשנים רבות מתוכם אכלתי הרבה וללא הבחנה, ובעוונותיי גם עישנתי.
אני מניח שיש טעם רב שכל אחד יעבור בעשור השישי לחייו בדיקות סקר לאיבחון מידת התקדמות הטרשת בעורקיו העיקריים, וטיפול מונע שיניוני (הראשוני הוא שמירה על אורח חיים בריא מלכתחילה) של תחזוקת העורקים, באמצעות צינתור העורקים הסתומים, שיקום מה שניתן לשקם, והחלפת מה שכבר אינו ניתן לשיקום.
אינני בקי מספיק בהיתכנות הרפואית (לגבי אבי העורקים, לדוגמה), ובשיקלול התועלת לעומת הסיכון של איבחון וטיפול כזה כיום, אך אני בטוח שמיגבלות תקציביות בעיקר הן המונעות הפיכתו לנחלת הכלל.
כשלעצמי, הייתי שמח לעשות בדיקות כאלה כמעקב מידי 2 - 3 שנים, גם בתשלום, ובמידת הצורך - נניח כשהמומחה היה מייעץ לי לא להמתין שעורק מסויים ייסתם עוד - יוזם התערבות טיפולית, ולא מחכה לארוע שיקדים אותי.
ככל שאני מהרהר בכך יותר, אני משתכנע שאלמלא שיקולי תקציב - ומדובר בהרבה כסף, שהרי כמעט ל- 100% מהאוכלוסיה מעל גיל 50 יש גורמי סיכון, וימצאו עורקים סתומים במידה כזאת או אחרת - זאת כבר היתה פרקטיקה רווחת.
תודה לגילה על הצילום.