שלשום ביקרתי במרפאה הטרום ניתוחית. נפגשתי עם המרדימה ועם אחות. קיבלתי הסבר מלבב על הסיכונים בהרדמה (במקרים קיצוניים- מוות) ותופעות לוואי אחרות אפשריות.

האמת שאינני חוששת.

מאמינה בחוסן הגופני שלי ויותר מזה ברופא המנתח.

בסיום הביקור במרפאה חשתי שזהו... אני שם. עוד ארבעה ימים אהיה אחרי הניתוח ותתחלנה התמודדויות חדשות.

כפי שסיפרתי בבלוגים קודמים רזיתי בעבר כמה פעמים אך לא טיפלתי בהשמנה, כלומר בדפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות העומדים בבסיס הבעיה. ולכן חוששת שגם לאחר הניתוח אחזור לדפוסי חשיבה והתנהגות ישנים ובסופו של דבר אעלה שוב במשקל (שנתיים – שלש אחרי הניתוח).

לכן מבינה שהניתוח אינו התחנה האחרונה בטיפול בהשמנה ועלי לרתום לעזרתי טיפולים פסיכולוגיים ותזונתיים.

רוב המטופלים המבצעים ניתוחים בריאטריים נהנים מתקופה ראשונית של הרזיה לאחר הניתוח. תקופה זו של הרזיה מואצת מכונה תקופת "ירח הדבש". ממאמרים שקראתי למדתי שעם הזמן, קיימת תופעה של הסתגלות פיזיולוגית לשינויים הפיזיים, שהופקו מהניתוח, המאפשרת למנותחים בריאטריים להכיל יותר אוכל בהדרגה. תופעה זו של הסתגלות פיזית לשינויים האנטומיים מאפשרת חזרה לדפוסי אכילה, שהיו קיימים לפני הניתוח ולא שונו, כגון: אכילה כפיצוי, אכילה בהיסח הדעת, אכילה כבילוי, הזנחה עצמית והרגלים מזיקים נוספים שקדמו לניתוח. 

ולכן כדי להימנע מאלו וכדי לטפל בהשמנה באופן יעיל, חשוב שאיעזר בפסיכולוג.

מלבד זאת, אני צופה שהניתוח יחולל שינוי מסוים בחיי. גם אם לא יעלו בעיות מיוחדות תעזור לי תמיכה וליווי פסיכולוגי.  מניסיוני יודעת שגם שינויים חיוביים עשויים להיות מקור לדחק.

עוד 4 ימים לניתוח