כל חג יהודי מתבסס על אותו עניין: רצו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נדחף אוכל. הסאגה המשפחתית כוללת בתוכה דודות שמאוד רוצות להבין מה לעזאזל עשיתן עם החיים שלכן עד עכשיו ולמה אין חבר; אחים בגיל "ההתפגרות", שגילו את נס המרד דווקא בערב הסעודה; ועדר זכרים שלא מסוגל להבין שלצלחות אין רגליים והן לא מגיעות לכיור בעצמן.
בתאים משפחתיים "רגילים" ההתמודדות היא בעיקר עם דילמת "באיזה צד היינו בשנה שעברה?". בתאים משפחתיים "חריגים" ההתמודדות היא בעיקר עם דילמת "עם מי ואיפה?!", אבא באמריקה רוצה שנעשה את הסדר אצלו כי משעמם לו מאוד בגלות;
אמא שולפת בעזות מצח את קלף הלויאליות: "רק תזכרו מי גידל אתכם כשהזבל ברח"; שאריות המשפחה, שלא החליטו באיזה צד הם בוחרים למרות שעברו 15 שנה, עסוקים בלהיות הוגנים ובסוף בוחרים ב"אלבזים" (שכנים מרוקאים); והחברים מזמינים, אבל אף פעם לא בזמן, למרות שידוע שגרושה היא יצור שנעלב מהר מאוד! ואכן אמא קבעה: "מי צריך אותם, ניסע לאילת!"
מה כולל פסח במלון בעיר הדרומית? את הרב אפשר לשמוע רק עם אוזניות, על ההגדה יש פרסומות למצפה התת ימי ולבגדי ים, המלצריות החינניות (שאינן מהעדה שלנו...) לא ממש רוצות להיות שם, ובמקום דוד שיכור שקופץ על השולחן ב"אחד אלוהינו", הנהלת המלון שמחה לנדב צרפתיות שרופות עם ציצים מקומטים בשמלות ערב ומצות בריח כריסטיאן דיור.
כששמעתי על תכניתה של אמא, קודם כל הזלתי ליטר דמעות על השטיח, ואז פניתי להתנחם עם ידידי הנאמן, ציפרלקס. למזלי הגיעה אלי שותפתי לצרה, עדי, והפתיעה ברעיון מקורי: "אמא שלי זרקה סופית את האלבזים, אמא שלך לוחצת על אילת – למה שלא נפתח שולחן מנודות?".
"הכל טוב ויפה", השבתי. "אבל כיצד נשכנע את אמא שלך, או בשמה המלא: 'גברת אני עושה רק את מה שאני רוצה', לעשות את הסדר עם אמא שלי: 'גברת אל תעשו לי טובות", שאלתי בחרדה. "פשוט מאוד", השיבה עדי: "נגרום לזאת שעושה רק מה שהיא רוצה, לחשוב שזה מה שהיא רוצה, ואז זאת שלא רוצה שיעשו לה טובות, לא תרגיש שזאת טובה". מזל שהכדור התחיל להשפיע, כי אפילו היא לא הבינה את מה שאמרה.

 

יצאנו למבצע "היא לא תדע מאיפה זה בא לה", גרמנו לכל אחת מהאמהות לחשוב שהשנייה תשמח לבלות אתה בליל הסדר, וחיכינו. עברו שלושה ימים, המתח התגבר עוד הרבה לפני הסדר עצמו, ליל הסדר התקרב והחרדה שלי גברה. בלעתי כדור ציפרלקס נוסף וקיוויתי לטוב. בסוף זה קרה, מפגש הפסגה לתיאום התפריט. אמא שלי תמיד אומרת שאוכל פותר בעיות ומשכיח צרות.
לרגע זה באמת נראה היה כמו רעיון טוב, כי בעצם מה כברנדרש לאיחוד הכוחות, קצת כבד אווז ברוטב יין?! לאחר שלוש שעות ועשרים ניסיונות סרק לבניית רשימת מזונות מקובלת, עדי ואני הבנו שהשנה, שלא כמו בשנים קודמות שבהן "ארוחת הסדר" = יושבים שלושה אנשים, קקטוס וכלב, עם מי נריב?!; השנה אנחנו הולכות על זה בגדול!