אני עברתי ילדות קצת קשה ,אמא שלי הייתה חולה בהפרעת ניקיון כל פעם הייתה צריכה לעבור על כל הבית ולנקות שוב ושוב, ולכן היא הזניחה אותנו טוטלית.אני מעולם לא זוכר אותה שואלת אותי איך היה היום שלך,ועוד.מה שאחראי בחלק גדול לחרדה חברתית ולדיכאון שנכנסתי אליו
כשבאתי למטפלת שלי בפעם הראשונה היא אמרה לי דבר שייבש אותי מרוב שהיה נכון. היא אמרה לי הדמיון הציל אותך ועזר לך לשרוד במציאות הקשה,ובאמת אני זוכר את עצמי בתור ילד עם דמיון מפותח כל פעם הייתי בורח לחלומות בהקיץ שאני נסיך, זמר ועוד ויש לי דמיון מוחשי מאד. כך שזה עזר לי לא להתמודד עם המציאות הקשה. אבל זה מה שפוגע בך מאד היום וזה נכון. אני לא מסוגל להתמודד עם המציאות כמו שהיא. אני מעדיף לראות את העולם באור קצת רומנטי שעובדים קצת נחים, מסתובבים, כשאומרים לי תלמד משהו תשקיע בעצמך, זה לא
באמת נכנס לי לראש, ועד היום אני מדי פעם חייב את הבריחה הזאת לעולם משלי, לעולם שאני מצליח. מפורסם. יפה באופן מדהים. ואחר כך הנחיתה על סלעי המציאות קצת קשה.
אני מרגיש שהמתנה שהצילה אותי בתור ילד מתנקמת בי עכשיו. עובדת נגדי. גורמת לי יותר לחלום ופחות לעשות.