מדיטציה - להגיע ל... או לוותר?...
28/02/10 15:08
1344 צפיות
מתוך "I am that" של ניסארגדתה מהראג' -
שואל:הגעתי להודו על מנת לחפש מורה ליוגה. אני עדיין מחפש.
מהראג': איזה יוגה אתה רוצה לתרגל? יוגה של העפלה להישג נוסף, לרווח נוסף, או יוגה של ויתור?
שואל: האם אין לשתי השיטות אותה תוצאה?
מהראג': איך זה אפשרי? אחת גורמת לעבדות והשניה משחררת. המניע חשוב במיוחד. חופש נובע מויתור, מהתכחשות ל'ידוע'. כל בעלות היא שעבוד.
שואל: אם יש לי כוח ואומץ לאחוז במשהו מדוע עלי לשחרר? אני לא מבין את הצורך בויתור. כשאני רוצה משהו למה לא ללכת אחרי זה? ויתור זה לחלשים.
מהראג': אם אין לך חכמה וכוח לוותר פשוט בחן את מה שאתה מחזיק בו. ההתבוננות כשלעצמה תשרוף את האחזקות שלך. אם תוכל להיות נוכח מחוץ למיינד שלך מהר מאוד תיווכח שוויתור על מה שאתה מחזיק בו ועל התשוקות שלך הוא הדבר הכי רציונלי לעשות.
אתה יוצר את העולם בתוך המיינד שלך ואחר כך דואג ממנו. להיות אנוכי מחליש אותך. השתוקקות היא בסך הכל פיקסציה של המיינד על רעיון מסוים. תסיט את ההשתוקקות מהמסילה שלה על ידי מניעת תשומת לב ממנה.
שואל: זה הכל?
מהראג': כן, זה הכל. מה שלא יהיו ההשתוקקות או הפחד, אל תישאר שם. נסה ותיווכח. מדי פעם תשכח ושוב תזדהה עם תשוקה או פחד אבל אז חזור למאמציך להיות מודע לא להישאב אליהם עד שגירוש כל תשוקה, פחד או תגובה
(reaction ) יהיה אוטומטי.
שואל: איך אפשר לחיות בלי רגשות?
מהראג': אתה יכול להרגיש כל מה שאתה רוצה אבל שים לב לתגובות האוטומטיות שלך אל הרגשות. ככל שתמשיך לוותר תמצא שאתה צומח בספונטניות אל אינטלגנציה גבוהה יותר, אל עוצמה רבה יותר ולאהבה ושמחה בלתי נדלות.
------ . ------
אנחנו רגילים להיות במסע מתמשך של צבירה - כוח, כסף, ידע, דעות, פרסום, כבוד וכו'. ל'רכוש' הרב שלנו התיחסו חז"ל באמרם "מרבה נכסים מרבה דאגה".
הנכסים הללו - דעות, תשוקות וסלידות - גורמים למתח ולטלטלות שפוגעות בבריאות.
במדיטציה, כפי שאני רואה אותה, אנחנו מתרגלים שחרור וקבלת המציאות כפי שהיא. בתרגול האפשרות להתבונן במהלכי המיינד שלך אתה לומד להכיר את עצמך מחד ולתפוס מרחק מהמיינד מאידך, מה שמאפשר חופש בבחירת התגובות שלך למצבים שונים.
מכיוון שהמיינד שלנו עובד על אוטומט (וכל מי שינסה לשבת בשקט לכמה רגעים ולנסות למקד את תשומת הלב בנשימה או בקשב לצלילים יבחין בכך מיד) נדרשת בתחילת התרגול דיסיפלינה מסוימת, שאליה חוזרים כל פעם שמבחינים ששוב נסחפת עם תעתועי המיינד.
כל מה שנחוץ על מנת לתרגל מדיטציה טבעית הוא רצון ונחישות.
נסו ותראו מה קורה לכם.
כל נסיון הכי קטן, אם יתבצע ברצינות, ילמד אתכם משהו על עצמכם.
שואל:הגעתי להודו על מנת לחפש מורה ליוגה. אני עדיין מחפש.
מהראג': איזה יוגה אתה רוצה לתרגל? יוגה של העפלה להישג נוסף, לרווח נוסף, או יוגה של ויתור?
שואל: האם אין לשתי השיטות אותה תוצאה?
מהראג': איך זה אפשרי? אחת גורמת לעבדות והשניה משחררת. המניע חשוב במיוחד. חופש נובע מויתור, מהתכחשות ל'ידוע'. כל בעלות היא שעבוד.
שואל: אם יש לי כוח ואומץ לאחוז במשהו מדוע עלי לשחרר? אני לא מבין את הצורך בויתור. כשאני רוצה משהו למה לא ללכת אחרי זה? ויתור זה לחלשים.
מהראג': אם אין לך חכמה וכוח לוותר פשוט בחן את מה שאתה מחזיק בו. ההתבוננות כשלעצמה תשרוף את האחזקות שלך. אם תוכל להיות נוכח מחוץ למיינד שלך מהר מאוד תיווכח שוויתור על מה שאתה מחזיק בו ועל התשוקות שלך הוא הדבר הכי רציונלי לעשות.
אתה יוצר את העולם בתוך המיינד שלך ואחר כך דואג ממנו. להיות אנוכי מחליש אותך. השתוקקות היא בסך הכל פיקסציה של המיינד על רעיון מסוים. תסיט את ההשתוקקות מהמסילה שלה על ידי מניעת תשומת לב ממנה.
שואל: זה הכל?
מהראג': כן, זה הכל. מה שלא יהיו ההשתוקקות או הפחד, אל תישאר שם. נסה ותיווכח. מדי פעם תשכח ושוב תזדהה עם תשוקה או פחד אבל אז חזור למאמציך להיות מודע לא להישאב אליהם עד שגירוש כל תשוקה, פחד או תגובה
(reaction ) יהיה אוטומטי.
שואל: איך אפשר לחיות בלי רגשות?
מהראג': אתה יכול להרגיש כל מה שאתה רוצה אבל שים לב לתגובות האוטומטיות שלך אל הרגשות. ככל שתמשיך לוותר תמצא שאתה צומח בספונטניות אל אינטלגנציה גבוהה יותר, אל עוצמה רבה יותר ולאהבה ושמחה בלתי נדלות.
------ . ------
אנחנו רגילים להיות במסע מתמשך של צבירה - כוח, כסף, ידע, דעות, פרסום, כבוד וכו'. ל'רכוש' הרב שלנו התיחסו חז"ל באמרם "מרבה נכסים מרבה דאגה".
הנכסים הללו - דעות, תשוקות וסלידות - גורמים למתח ולטלטלות שפוגעות בבריאות.
במדיטציה, כפי שאני רואה אותה, אנחנו מתרגלים שחרור וקבלת המציאות כפי שהיא. בתרגול האפשרות להתבונן במהלכי המיינד שלך אתה לומד להכיר את עצמך מחד ולתפוס מרחק מהמיינד מאידך, מה שמאפשר חופש בבחירת התגובות שלך למצבים שונים.
מכיוון שהמיינד שלנו עובד על אוטומט (וכל מי שינסה לשבת בשקט לכמה רגעים ולנסות למקד את תשומת הלב בנשימה או בקשב לצלילים יבחין בכך מיד) נדרשת בתחילת התרגול דיסיפלינה מסוימת, שאליה חוזרים כל פעם שמבחינים ששוב נסחפת עם תעתועי המיינד.
כל מה שנחוץ על מנת לתרגל מדיטציה טבעית הוא רצון ונחישות.
נסו ותראו מה קורה לכם.
כל נסיון הכי קטן, אם יתבצע ברצינות, ילמד אתכם משהו על עצמכם.
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: מדיטציה - אמנות החיים
מהי פעולה
Action is being truly observant of your own thoughts, good or bad,
looking into the true nature of whatever thoughts ma...
קראו עוד
המחשבות שלי הן אני?...
לעיתים אנשים משתמשים במדיטציה כדי לנסות להרגע מרגשות שליליים וממחשבות מטרידות.
לעיתים קרובות אנו משתמשים בתיוג כד...
קראו עוד
על נחיצותה של מדיטציה
האין זה יוצא מן הכלל שהתודעה שלנו לא מסוגלת להיות שקטה יותר ממספר שניות עד שהיא נאחזת באיזו הסחת דעת? התודעה כל כך חסרת ...
קראו עוד
שיר של ישראל אלירז
אני חושב שמשהו יקרה בקרוב
וחשבתי לספר לך על כך
אם זו אינה ידיעה מרעישה
זה משום ששכחנו את פ ל א
ה י ו ת נ ו&nbs...
קראו עוד
מדיטציה- הכרות עם התודעה
התודעה שלנו מורגלת בהתנגדות למציאות. חונכנו לרצות, לשאוף, לשפר, למהר, לסדר ולהתנגד למה שעומד בדרך למשהו אחר שקשור לעתיד....
קראו עוד
ד"ר דינה ראלט PhD
האם מיומנות של מדיטציה מחייבת ויתור על רגש? והאם רגש לא נועד לנווט אותנו? והאם המאסטרים למדיטציה לא מרגישים?
נועה שיסל
הי דינה יקרה,
אין צורך לוותר על כלום חוץ מאשר על התגובות האוטומטיות.
רגשות, כמו מחשבות, באים והולכים. במדיטציה מנסים לדבוק במה שאינו משתנה.
לכולם יש רגשות. השאלה היא איך מגיבים לרגשות - האם כאל מציאות 'אוביקטיבית' או כאל משהו שבא והולך. רבים מהרגשות שלנו הוטבעו בנו בעודנו ילדים קטנים וגרמו לנו כבר אז לפתח תגובה כזו או אחרת אליהם.
האם נכון להגיב אליהם, כשאנו נתקלים בגורם שמזמן לנו רגשות של ילד קטן, כפי שהגבנו אז? לאן זה מוביל אותנו?
רצוי מאוד לעבוד עם רגשות ולהבחין בpatterns שלהם אצלנו במסגרת דע את עצמך, שזה המבוא למדיטציה.
נועה שיסל
דינה - עוד דבר -
הכוונה במילה וויתור לוויתור על אחיזה, על נוקשות בראיית הדברים, על תגובות אוטומטיות.
בשום אופן אין וויתור על החיים כפי שהם, להפך, השאיפה היא להתעורר לכל רגע כאילו הוא חדש ולא ידוע ולא לחיות מתוך הידוע והרגיל, להגיע למצב של פניות לכל מה שקורה עם הידיעה שהכל משתנה כל הזמן.
הוויתור הוא על ה'אני', על האגו, על הפרסונה.