שעת המדיטציה היא שעה לא קונפליקטואלית. כל כך הרבה אנרגיה הולכת על קונפליקטים, אנרגיה שמשתקת את ההוויה. במדיטציה מה שקורה, לטוב ולרע, קורה, ונשים לב לא לרצות שיהיה אחרת, לא להשתוקק לחוויה אחרת מזו שאכן מתרחשת. אנחנו רק מתבוננים במה שבדיוק קורה.
זה פחות דרמטי מכל ההתרחשות בתוך הראש אבל זה אמיתי, זה כאן ועכשיו וזה חי. כשמתמידים בתרגול כל ההתרחשות הזו, שהתרגלנו לא לשים אליה לב, מתגלה כעשירה ומרתקת.
הרצון שלא יהיה אחרת ממה שזה כולל גם את היחס לעצמך.
ביקורת עצמית, ניסיון לשנות את עצמך, תעוב עצמי, ספקנות עצמית, השוואות לאחרים או מוטיבציה להצליח ושבח עצמי לוקחים אותך מהכאן ועכשיו, ממה שבאמת קורה. כל אלו לוקחים אותך אל תוך הראש, אל המחשבות, וצריך לזכור ולהזכיר חזור והזכר שמחשבות הן רק מחשבות. מחשבות אינן מציאות.
בפוסט הבא אדבר על המחשבות ביתר פרוט.
במדיטציה אנחנו מקבלים את כל מה שקורה כתופעה, כאובייקט להתבוננות אנתרופולוגית. כשאני אומרת 'אנתרופולוגית' אני מתכוונת שההתבוננות היא ממקום של שוויון נפש, ללא הזדהות או התנגדות.
'דע את עצמך' הייתה ההנחיה הראשונה של האוראקול מדלפי ולא 'שנא את עצמך' או 'אהוב את עצמך' או 'שפר את עצמך' או 'תהיה צודק' וכן הלאה.
ברגע שאנחנו נפטרים מהרצון שיהיה אחרת אנחנו נפטרים ממשא כבד. זה לא משהו שקורה ברגע אבל כדאי לשמור את ההתכוונות הזו בתודעה. זה עוזר במדיטציה.
ועם ההכנה הנפשית הזו אפשר להתיישב ולתרגל מדיטציה. פשוט לשבת בגו זקוף, בישיבה מזרחית או להשען על קיר או אפילו על כסא, ולהתבונן
ב - what is . מכיוון שהתודעה לא מורגלת והמחשבה מיד תנסה להשתלט על התודעה, רצוי להתמקד בהתרחשות מסוימת שקורית בכאן ועכשיו שתשמש כעוגן אליו נחזור כל פעם שנגלה ששוב נסחפנו עם המחשבות.
אפשר להתמקד בתשומת לב לנשימות.
אפשר להתמקד בתשומת לב לתחושות בחלקי הגוף השונים.
אפשר להתמקד בתשומת לב קשובה ופנויה לצלילים השונים שמגיעים, שוהים ונעלמים.
למי שמתחיל אני ממליצה להתמקד בתשומת לב פנויה וערה לצלילים.
בכל מקרה שימו לב ל...תשומת הלב שלכם, שימו לב איפה היא וכוונו אותה לכאן ועכשיו, לעוגן בו בחרתם.
כך מתחילים לתרגל.