כולם ימותו בסוף. זה לא חדש. לא מפחיד. אין מה לעשות נגד זה.
אבל-
האם כולם יחיו? לא כולם יודעים לחיות.
ואני ממליצה להנות מהדברים הקטנים ביותר.
כל יום לחייך.
כל יום לשתות מים ולהנות מהם, מים זה הדבר הטעים ביותר.
כל יום לאכול ירקות טריים ובצבעים שונים.
כל יום לעשות לפחות חסד אחד למען עצמך, גם הוא עבור מישהו אחר עשה אותו למען עצמך ואל תתפאר בזה, השאר בנתינה ללא תנאי.
כל יום לראות את הטבע הפורח ואת השמש המאירה ואת הירח המבוייש החמוד בלילה ואת השמיים מחליפים צבעים. ואת השכנה המסמיקה ואת הבוס לא רק כשהוא כועס ואם כועס התפלל עבורו. ואת הילד שלך שמעריך אותך ואת ההורים שלך שמזדקנים והם חמודים. ואת מלא במכוניות כי לכולם יש לאן לנסוע. ואפילו החייל הרץ להספיק את האוטובוס כי הוא לא רוצה לאחר לחיבוק עם אמא אחרי שהיה בצבע שבועיים. ואת הסטודנט שנלחם בשינייו לעבור מבחן ואת ההוא שמחפש לידך בפח בקבוק ריק ולהציע לו את זה שזרוק אצלך בתיק ולחייך אליו ולאחל לו יום טוב (: ויש עוד מלא. פשוט להנות מהדברים הקטנים הם חשובים לא פחות ואולי יותר!
אני עושה את זה וזה אויר לנשימה. תהנו גם אתם/ן