מדיטציה
 
 
מדיטציה היא כלי לביצוע פעולה עצמית על נפש האדם.
ישנן עשרות ואולי מאות טכניקות שונות של מדיטציה שהתפתחו בתרבויות שונות. המכנה המשותף לטכניקות מדיטציה שונות הוא האפשרות לבצען באופן עצמאי. מדיטציה תמיד תהיה תרגול של האדם מול עצמו.
 
רוב הסבל שלנו נובע לא מהמציאות עצמה אלא מהתנגדות למציאות כפי שהיא, מאי קבלת עצמנו כפי שהננו, מהרצון שיהיה אחרת, מציפיות, מהשתוקקויות מסלידות ומפחד. ההתנגדות הזו יוצרת התנהלות שקיימת יותר בתוך הראש מאשר במציאות. זה גורם לנו להיות לא ערניים מספיק ביחס למה שבאמת קורה מול עינינו. אני בטוחה שכל אחד מכיר את העיכוב (delay ) הזה בהבנת המציאות ומוצא עצמו לא פעם מבין, מאוחר מדי, כיצד היה עליו להגיב בסיטואציה מסוימת.
 
בזמן תרגול המדיטציה מתאפשרת לאדם שעה קלה של קבלה מוחלטת של המציאות ושל עצמו כשכל תשומת הלב מכוונת ל what is . כשתנסו לשבת רגע בשקט ולהתרכז רק ב what is תגלו מהר מאוד שזה לא פשוט כיוון שתשומת הלב מתכווננת מעצמה, מתוך הרגל עמוק ומושרש היטב, בחזרה למחשבות ולפטפוט פנימי. לכן נוצרו עשרות טכניקות שונות שמטרתן לתרגל ולאלף את התודעה להיפרד מהאוטומטיות שלה ולהיות פנויה להווה, למה שבאמת קורה, לזמן היחיד שבו מתרחשים החיים.
 
דמיינו לעצמכם קרוסלה. אם נשב על אחת הקרוניות נעלה ונרד בתנופה, נסתחרר ונצרח מהנאה ומפחד. אם לעומת זאת ננסה להיצמד לעמוד האמצעי הכל יסתחרר סביבנו אבל אנחנו נישאר יציבים ושלווים בתוך כל זה. אני מדמה את החיים לקרוסלה ואת המדיטציה כנסיון להיצמד למוט המרכזי. ככל שנתרגל ונתמיד אפילו כשיסתחררו החיים סביבנו נישאר אנחנו מאוזנים ושמחים.
 
כל אחד יכול לתרגל מדיטציה. כל מה שצריך זה לרצות ולהתמיד.
עדיף לתרגל כל יום 15 דקות מאשר לתרגל יום אחד שעה ויום אחר כלום. חשוב מאוד להתמיד כי רק כך ניתן להיכנס לתהליך אמיתי של מדיטציה.
 
כוונו את הפוקוס שלכם אל מה שאתם עושים למרות שזה נראה במבט ראשון פחות מענין ממה שקורה בראש. כשאתם הולכים תהיו מודעים לתנועת ההליכה, לקצב ההליכה, למגע כפות הרגליים במדרכה, לתחושת העור מול הבגד שאתם לובשים, לנשימה בזמן ההליכה וכמובן למראות המתחלפים מול עיניכם עם מודעות לכך שאתם רואים אותם. כנ"ל כשיושבים או מצחצחים שיניים וכן שאר הפעולות הפשוטות שאנחנו עושים באופן אוטומטי.
אפשר ורצוי להתרכז בדבר אחד מכל מה שציינתי ולראות מה קורה לכם עם זה. נסו להקצות מספר דקות ביום ולנסות להיות אך ורק בכאן ועכשיו.
כל יום הוא אחר וכל תרגול הוא אחר ולכן צריך לתת את הלב ולהיות יצירתיים במהלך התרגול. המפתח הוא תשומת לב. שימו לב היכן נמצאת תשומת הלב שלכם ונסו לכוון אותה בעדינות לכאן ולעכשיו.
מקובל לחשוב שנחוץ מורה ונחוצים תנאים וכמובן שאלו עוזרים אך עיקר המלאכה בידיכם, בתרגול האישי, ונחוצה רצינות של כוונה על מנת שרזי המדיטציה ייפתחו בפניכם.
כך אפשר להתחיל לתרגל.
זה עלול להרגיש קצת סיזיפי בהתחלה אבל זו הזדמנות להכיר את עצמכם (מה קורה לי כשאני מחליטה להסב את תשומת ליבי למשהו, האם יש לי שליטה על תשומת הלב, לאן הולכת תשומת הלב כשאני לא מנסה לכוון אותה וכן הלאה). כשאדם מתחיל להכיר את עצמו זו תחילת הדרך.
 
נסו להימנע מלהיכנס למקומות הפסיכולוגיים הרגילים שכוללים את המחשבות והביקורת בנוסח: הצלחתי או נכשלתי, זה גדול עלי או זה קטן עלי, זה נהדר או זה נורא – נסו להסתכל על עצמכם כאילו אתם אנתרופולגים שמתבוננים ביצור ומתעתדים ללמוד אותו ולהכירו. אין בסדר ולא בסדר. קיימת רק תשומת לב ל- what is , למה שיש, למציאות כפי שהיא בדיוק.
 
כדאי לזכור שכל התופעות (כולל מחשבות, רגשות ותחושות) באות, שוהות ומתפוגגות. מה שיציב וחשוב בהתחלה הוא האני המתבונן (שאחר כך הופך למודעות טהורה). שימו לב אליו ושמרו אותו ערני.
 
ולסיום הפוסט הזה קטע מדבריו של ג'ידו קרישנמורטי, מורה של מורים:
 
חשיבה אינה הדרך למשהו חדש. רק מדיטציה פותחת את הדלת לזה שהנו חדש נצחי. מדיטציה אינה פעלול של המחשבה. היא הראייה של חוסר התועלת של המחשבה ושל דרכי האינטלקט. אינטלקט וחשיבה הכרחיים לתפעול מכני מכל סוג, אך האינטלקט הנו תפיסה חלקית של השלם ומדיטציה היא הראייה של השלם. האינטלקט יכול לפעול רק בשדה של הידוע וזו הסיבה שהחיים הופכים לשגרה מונוטונית שממנה אנו מנסים לברוח על ידי התקוממות ומהפכות - רק כדי ליפול שוב לתחום אחר של הידוע. השינוי הזה איננו שינוי כלל וכלל כיוון שהוא התוצר של מחשבה שהנה תמיד ישנה. מדיטציה היא הטיסה מן הידוע. קיים רק חופש אחד: והוא החופש מהידוע.
יופי ואהבה מצויים בחופש הזה.