היכולת להתמודד עם פחד הנה תכונה מבורכת עבור כל אדם, אולם עבור אדם ההולך בנתיב הרוחני מדובר בשאלה של להיות או לחדול. בנתיב הרוחני, והכוונה היא לנתיב רוחני אמיתי, לא לחיקויים הזולים אשר צומחים כפטריות שלאחר הגשם, לא קיימות כל אותן ה"סוכריות" אשר מרפדות את דרכם של אלו אשר בוחרים לצעוד בנתיבים קונבנציונליים יותר. אדם היוצא לעבודה, לשם דוגמא, יודע כי בסוף כל חודש תיכנס לו משכורת, כי הוא צפוי לקידום לאחר כך וכך זמן, וכי בסוף השנה ייתכן ואף יקבל בונוס. סידרה זו של ודאויות מכניסה מידה מסוימת של סדר לחייו של האדם, מה שמקנה לו תחושה של ביטחון. לאדם הצועד בנתיב הרוחני אין כל מקבילה לסדרת ודאויות אלו ולכן אותה תחושת ביטחון בסיסית נעדרת מחייו. יתר על כן, ובניגוד לתפיסה המקובלת, הנתיב הרוחני אינו מציע לצועדים בו נתיב מסומן. עולם הרוח דומה יותר מכל למדבר הפתוח; מרחביו אין סופיים וכמעט שלא ניתן למצוא בו נקודות ציון ברורות. במציאות זו על כל מחפש רוחני מוטלת החובה למצוא את דרכו בעצמו. הדבר היחידי שהאדם יכול לסמוך עליו, בעודו מתהלך באותם מרחבים פתוחים ואין סופיים, הוא על כך שהדרך קיימת וכי במוקדם או במאוחר היא תמצא. לא מדובר בתעודת ביטוח. מדובר באמונה. הבעיה היא שפחד ואמונה אינם יכולים לגור בכפיפה אחת. כמו עכברים בגבינה, הפחד מכרסם כל חלקה טובה באמונה. מבלי לדעת כיצד להתמודד עם הפחד המחפש הרוחני צפוי לפיכך לכישלון.
 
המקבילה בשפה האנגלית למילה פחד היא המילה FEAR. אנו מציינים עובדה זו מכיוון שבמאמר זה נבקש לבחון שלוש דרכי התמודדות שונות עם תופעת הפחד המבוססות על ראשי התיבות של המילה באנגלית. שלוש דרכי ההתמודדות הללו נבדלות אחת מהשנייה הן על בסיס מידת המחויבות שהן דורשות מאיתנו לכניסה לתהליך של שינוי עצמי, אך גם על בסיס התוצאות שהן מספקות לנו בתמורה. דרך התמודדות אחת עשויה לדרוש מאיתנו מחויבות מינורית, אך גם לספק לנו פירות מוגבלים. דרך התמודדות אחרת עשויה לדרוש מאיתנו שינוי מעמיק הרבה יותר, אך בתמורה לספק לנו תוצאות משמעותיות הרבה יותר.
 
דרך ההתמודדות השטחית ביותר מבוססת על הטענה לפיה ראשי התיבות F.E.A.R מייצגים את הביטוי Face Everything And Recover. בתרגום חופשי מדובר על גישה של "להסתכל לפחד בלבן של העיניים", אשר מבוססת, מנקודת מבט מערבית, על עקרונות הפסיכולוגיה ההתנהגותית. הרעיון הוא שפחד הנו תוצאה של הפעלת מנגנון אבולוציוני פרימיטיבי של "הילחם או ברח" אשר ליווה אותנו בהתפתחותנו לכל אורך הדרך מפתח המערה ועד פתח מטוס הסילון. הגישה הטיפולית הנגזרת מתפיסת פחד זו דורשת מאיתנו ליצור מגע מכוון, גם אם מוגבל ומדוד, עם אובייקט הפחד, על מנת שבאופן הדרגתי הוא יפסיק להטיל עלינו מורא. יש לציין כי מנגנון פחד פרימיטיבי זה אינו מוגבל רק לבני אדם, ולמעשה כל התקלות עם כלב גדול ומאיים בפינת רחוב חשוכה מהווה עדות מרתקת להישרדותו של מנגנון זה בכל מיני בעלי החיים כאשר הבחירה שבידנו היא בין גישת "אם תברח הוא ינשך" לבין "אם תתקוף אתה הוא זה שירדוף".
 
מנקודת מבטה של הפילוסופיה המזרחית, העיקרון עליו מבוססת גישת ה"להסתכל לפחד בלבן של העיניים" הוא עיקרון חוסר התגובה. על פי עיקרון זה כאשר אנו מגיבים אנו יוצרים קארמה. מבלי להיכנס לדיון מעמיק בנפתולי תורת הקארמה, מספיק לציין כי קארמה היא בעיקרה "נטייה לתגובה". הרעיון הוא שבכל פעם בה אנו מגיבים לסיטואציה מסוימת בצורה מסוימת אנו מגבירים את ההסתברות להתרחשותה של אותה התגובה גם בעתיד. כך, כאשר אנו מגיבים בפחד לסיטואציה מסוימת אנו מגבירים את ההסתברות שנגיב בפחד גם בפעם הבאה בה נמצא את עצמנו באותה הסיטואציה. תגובות פחד אלו, בתורן, יובילו ליצירת תגובות נוספות של פחד. הדרך היחידה לצאת ממעגל הקסמים הזה הוא על ידי כך שאנו מפסיקים להגיב באותה הדרך, כאשר במקרה האידיאלי אנו מפסיקים להגיב כלל. כאשר אנו בוחרים להתעמת עם הפחד, במקום לברוח ממנו, אנו משנים את דפוסי התגובה שלנו ולפיכך מפחיתים את ההסתברות שתגובות של פחד ישמשו אותנו גם בעתיד.
 
דרך התמודדת עמוקה מעט יותר מבוססת על הטענה לפיה ראשי התיבות F.E.A.R מייצגים את הביטוי Future Events Appear Real. אחד הסודות השמורים ביותר בנוגע לתופעת הפחד היא שאנו אף פעם לא באמת מפחדים ממה שמתרחש ברגע זה אלא רק מאירועים שעשויים להתרחש בעתיד. הרגע הזה הוא ממשי מידי, מיידי מידי, על מנת שיהיה לנו זמן לפחד. אפילו במצבי אסון קיצוניים זה או שאנו לוקים בשיתוק מוחלט או שאנו פועלים בקור רוח מוחלט; הפחד עצמו אינו בנמצא. העתיד, לעומת זאת, הנו תמיד רחוק מספיק על מנת לספק לנו די והותר זמן על מנת ליצור אין ספור תרחישים קודרים ואפלים. כך, אנו יכולים לדמיין חמישים דרכים שונות בהם אירוע כלשהו עשוי להשתבש, כאשר לרוב לפחות במחצית מהמקרים השיבושים יהיו באשמתנו. לרוע המזל, מסתבר שכולנו מוכשרים מאוד ביצירת תסריטים לסרטי אימה. הבעיה, יחד עם זאת, אינה טמונה באופי הסרט שאנו יוצרים. הבעיה טמונה בעצם כך שאנו מאמינים שהסרט אמיתי.
 
עיקרון רוחני ידוע מלמד אותנו, שלמרות שהם מהווים את יעדי התיור המועדפים על התודעה שלנו, העבר והעתיד אינם באמת קיימים. העבר קיים כזיכרון, והעתיד, במקרה הטוב, קיים כניחוש. כל מה שקיים הוא הרגע הזה. הפחדים שלנו, הנטועים כולם בעתיד, אינם לפיכך אלא אשליות. מכיוון שהפחדים שלנו כולם אינם אלא אשליות הדרך להתמודד איתם אינה על ידי התעמתות ישירה אלא על ידי חשיפת טבעם האשלייתי. מטרה זו מושגת באמצעות המדיטציה אשר חושפת את הטבע האשלייתי לא רק של הפחדים, אלא של תהליך המחשבה ככלל. למרות שהתמודדות עם הפחד באמצעות המדיטציה הנה תהליך המספק תוצאות איטיות באופן יחסי להתמודדות באמצעות גישת ה"להסתכל לפחד בלבן של העיניים", הרי שבטווח הארוך זה יכול להיות די מעייף "להסתכל לפחד בלבן של העיניים" כל פעם מחדש. הרבה יותר נוח לגלות שהפחד כלל לא קיים.
 
דרך ההתמודדות העמוקה ביותר שמורה לטענה לפיה ראשי התיבות F.E.A.R מייצגים את הביטוי For Everything A Reason. מאחורי תפיסת העולם לפיה "לכל דבר יש סיבה" עומד הרעיון לפיו היקום כולו הנו יחידה אחת סגורה המורכבת מאין ספור תתי יחידות הקשורות ביניהן ברשת אין סופית של קשרים הדדיים. בהיבט הפיזי תפיסה זו נפוצה מאוד במערב (תיאוריית "משק כנפי הפרפר") ובהיבט הרוחני היא נפוצה מאוד במזרח (תיאוריית ה"קארמה" של הסיבה והתוצאה). זו הסיבה שהמערב התקדם כל כך בחקר העולם הפיזי בעוד המזרח התקדם כל כך בחקר העולם הרוחני. מבחינה פרקטית המשמעות של התפיסה לפיה "לכל דבר יש סיבה" היא שכל אירוע המתקיים ברגע הזה הנו חלק מהשלם, במובן זה שהוא מייצג את סך כל הפעולות אשר התרחשו ביקום בסך כל הרגעים אשר קדמו לו, ולפיכך גם חלק מהמושלם.
 
גאונותו של הבודהה, אולי המורה הרוחני הבולט ביותר שאי פעם התהלך על פני האדמה (ניסוח עדין אשר נועד שלא להעליב את אלו אשר מאמינים במורים רוחניים אשר התהלכו על פני המים דווקא), נבעה מכך שהוא הבין את חשיבותו של רעיון הסיבתיות ואת כוחו של הרגע הזה והשתמש בהבנה זו על מנת לבסס את התיאוריה הרוחנית שלו. התשוקה עליה דיבר הבודהה, ואשר עמדה במרכז אותה התיאוריה, לא הייתה, כפי שלעיתים מקובל לחשוב, תשוקה במובנה הגס, כדוגמת התשוקה לאוכל או למין. התשוקה עליה דיבר הבודהה הייתה התשוקה לכך שהרגע הנוכחי יהיה שונה ממה שהוא. הבודהה הבין שהרגע הנוכחי מייצג את השלם ולכן את המושלם וכי כל ניסיון לשנות את הרגע הנוכחי, אם באמצעות תגובה של דחייה ואם באמצאות תגובה של תשוקה, אינו משפיע על הרגע הנוכחי ורק גורם ליצירת מתח מיותר בתודעה. הפתרון של הבודהה היה פתרון של קבלה מוחלטת של הרגע הנוכחי.
 
כיצד כל זה קשור להתמודדות עם הפחד? כאשר אנו מבינים שגם הפחד שאנו חווים אינו אלא תוצר של שרשרת אין סופית של תנאים ונסיבות המשותפים לנו ולכל היקום, ולפיכך גם הוא חלק מהשלם וחלק מהמושלם, אנו מפסיקים להגיב כלפיו בדחייה ולומדים לקבל אותו ולחיות איתו בשלום. ברגע שאנו מפסיקים להגיב כלפי הפחד בדחייה, הפחד חדל להיות פחד. לעיתים הוא אף נהפך לחבר. מדובר כמובן באתגר עצום, מכיוון שכבני אדם אנו עוסקים מרגע לידיתנו בהכרזות מלחמה על הרגע הזה, אולם כאשר אנו מצליחים סוף סוף להבין את עיקרון השלמות והמושלמות של הרגע הזה אנו לא רק זוכים לשחרור מהפחד אלא מכל סוגי הצער והסבל באשר הם. במובן זה, הרצון שלנו להתמודד עם הפחד עשוי לקחת אותנו הרבה יותר רחוק מאשר אי פעם שיערנו בנפשנו שניתן להגיע.