לכולם אומרים ללכת וללכת כי זה טוב. זה אכן כך. בהרבה עבודות מחקר רמה תפקודית טובה הייתה סמן לפרוגנוזה הרבה יותר טובה לעומת אנשים עם יכולת גופנית ירודה, וזאת ללא קשר לסיבה. יחד עם זאת ההמלצה הגורפת "ללכת" יכולה לא להתאים במצבים מסוימים. הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לקבוצה מיוחדת של מטופלים שעבורם יש המלצות טובות יותר מאשר רק "ללכת".
קשישים שמתקשים לתפקד בחיי היום יום. רבים מהם מגיעים למרפאות עם תלונות קשות של חולשה, נטייה לעייפות והיעדר יכולת לתפקד בחיי היום יום. לאחר בדיקות מתאימות בולטת העובדה שלא ניתן למצוא מחלה אחת מוגדרת שבעטייה הם חלשים ולא מסוגלים לתפקד. אצלם בולטת מאוד הירידה "הכללית". אודות אותה "ירידה כללית" בתפקוד הייתי רוצה לדבר. 

אנשים מבוגרים נוטים לבצע פחות פעילות גופנית ברמה הנדרשת בחיי היום יום – לדוגמא, קימה מכסא או הליכה בתוך הבית או יציאה למכולת וכו' וכו'. שלא נדבר על פעילות גופנית מאומצת כדוגמת עבודה בחדר כושר או הליכה מהירה בפארק. הם פשוט לא ממש מסוגלים לבצע כל פעילות גופנית בעלת משמעות. מידת הנייחות שלהם עולה בהדרגה ובמקביל גם הולכת ופוחתת מאסת השריר (שמלכתחילה הייתה אצלם ירודה), וכך בהדרגה גם הפעולות הטריוויאליות היום יומיות מבוצעות באיכות ותדירות הולכת ויורדת ובמקביל עוד פוחתת מאסת השריר והקואורדינציה. נוצר מעגל קסמים: פעילות גופנית ירודה - הקטנת מאסת שריר - עוד פחות פעילות וכו'.
בשלב הזה ההמלצה "ללכת" נראית לי לא מתאימה ולא יעילה לשיפור מצבו של אותו המטופל. דווקא פעילות מכוונת לבניית מאסת שריר נראית הכי הגיונית. זאת אפשר להשיג על ידי תרגילים מכוונים למטרה זו. ממש כל (או כמעט כל) הפעולות היום יומיות דורשות כוח ולא כושר גופני/סיבולת לב ריאה - קימה מהכורסא מצריך כוח ברגלים, סירוק השיער, גילוח וסגירת אבזם החזייה מצריך כוח בכתפיים עלייה במדרגות מצריך שרירים בבטן וברגליים, וכו' וכו'. חיזוק השרירים יאפשר לבצע את פעולות אותן תנועות ופעולות שגרתיות בבית ביתר קלות מה שיקל על התפקוד הכללי ובעיקר ישפר את איכות החיים. יתרה מכך, לעיתים אנשים מאוד מבוגרים כן יכולים ללכת ברחוב אפילו חצי שעה מדי יום. זה באמת טוב מאוד אבל לרוב זה כל מה שהם עושים, או בגלל שיש להם תחושה שזה כל מה שצריך או בגלל שהם מתעייפים או מפאת חוסר חשק וזמן... טענתי היא שאותה הליכה ברחוב (אני מדגיש שוב, חשובה ככל שתהייה), לא ממש משפרת להם את הכוח הפיזי ולא בונה שריר. הליכה אכן לא משפרת כוח פיזי ולא מעלה מאסת שריר.
לא נדיר שיש לאותם קשישים תחושה שהם עושים כבר את הפעילות היומית שלהם ולא צריך להשקיע במשהו אחר. אני לא טוען שכדאי להפסיק ללכת אבל בהחלט אני מדגיש בפניהם את החשיבות העצומה של חיזוק השרירים. חיזוק שרירים ניתן להשגה בכל בגיל גם אצל המבוגרים מאוד. לא קל אבל אפשרי. זאת באמצעות תרגילים מכוונים לכך המבוצעים בתדירות גבוה וברמת עומס המתאימה לכל מטופל ומטופל לפי מצב בריאותו הכללית ויכולותיו. כמובן שקופות החולים לא יכולות לטפל בכל הקשישים הנזקקים לכך. ובטח לא יכולות לספק שירות בית.
אומנם יש "חוגים" והתכנסויות שונות לפיזיותרפיה וכו' אבל למרבית הקשישים זה נשאר ברמה התיאורטית בלבד - כשיורד גשם הם לא יוצאים מהבית וכשישי חמסין הם לא יוצאים מהבית ובכלל, רובם לא יוצאים מהבית מאלף ואחת סיבות...
צריך מאמן פרטי שיבוא הביתה. אני מניח שלהרבה קשישים אין כסף לקנות את שרותיו של מאמן פרטי אבל אולי לחלק מהם יש אופציה כזו והיא לא מנוצלת מחוסר מודעות לבעיה.
כן, בהחלט, למי שידו משגת זה מה שאני ממליץ. להזמין הביתה מאמן אישי שידריך את הקשיש איזה תרגילים לעשות. פעמיים בשבוע (גם פעם בשבוע זה לא רע). אפשר בקבוצות קטנות (שכנים וחברים). השיפור יגיע מהר מאוד. כמובן שצריך לעבוד כל יום... המאמן ייתן הדרכה ו"שיעורי בית". חשוב להדגיש בפני המטופלים האלו שהעבודה צריכה להיות אינטנסיבית ויום יומית, כיוון שנקודת ההתחלה נמוכה מאוד ובניית השריר לוקחת זמן. רק כך לדעתי אפשר לשבור את מעגל הקסמים הגורם להתדרדרות.  מגוון התרגילים עצום ויש תרגילים שיכולים להתאים לכל אחד, אפילו לאלו המרותקים לכסא. תנועות חופשיות או עם משקולות, וגומיות, אל מול הקיר, כפיפות, דחיפות ומה לא... רק לעשות. אמר לי אחד ממטופלי המבוגרים.. "מה אני אהיה שוורצנגר..?" עניתי לו שלא ידאג וכשאני אראה שהוא מתנפח משרירים אמליץ לו להפחית את עומס העבודה. הוא צחק.
 
ד"ר אילן קיציס
קרדיולוג בכיר בבית החולים איכילוב
יו"ר החוג לקרדיולוגיה קלינית בקהילה – האיגוד הקרדיולוגי בישראל
מומחה למסתמי הלב ולגורמי סיכון
מנהל תוכנית "גדולות" להורדה במשקל לנשים כעלות עודף משקל ניכר