דבורה בלום, סופרת וכתבת מדע אמריקאית הכותבת את הבלוג Elemental באתר Wired, פרסמה לאחרונה כתבה מעניינת על רמות הארסן באורז. (זו הכתבה השלישית בסדרת כתבות שלה על ארסן באורז, לאחר זו וזו וכן זו). כתבה זו באה בעקבות בדיקה מקיפה שערך המגזין האמריקאי Consumer Reports, בה נמצא שכ- 200 מוצרים מכילי אורז שנקנו בארה"ב מכילים כמויות גבוהות של תרכובות ארסן אי-אורגניות.ארסן , ובעברית זרניך, הוא יסוד כימי רעיל, מספר 33 בטבלה המחזורית. כבר אלפי שנים מודעת האנושות לרעילותו, והוא שימש אמצעי רצח נפוץ. הוא נפוץ מאד בטבע ונמצא בכמויות קטנות בקרקע ובמים. באיזורים בהם השתמשו או משתמשים בקוטלי מזיקים מכילי ארסן הוא יימצא בכמויות גדולות יותר. מקובל לחלק את תרכובות הארסן לתרכובות אורגניות ולתרכובות אי-אורגניות. התרכובות האורגניות מכילות פחמן [בשפה הכימית, "אורגני" הוא חומר מבוסס פחמן], וגופנו מסוגל לעבד אותן באופן די יעיל. לעומת זאת, גופנו אינו מסוגל להתמודד בהצלחה עם התרכובות האי-אורגניות, שאינן מכילות פחמן, ולכן הוא נחשב חומר רעיל.   לצמח האורז יכולת גבוהה לספוג ארסן מן הסביבה, כיוון שיש לו מנגנון משוכלל לקליטת מינרלים מהקרקע וכיוון שהוא גדל בשדות מוצפי מים שבהם הגישה שלו למינרלים קלה יותר. מנגנון הצמח מכוון בעיקר לקליטת סיליקון, בצורת סיליקה (SiO2), שנותן לגרגרי האורז את המבנה החלק שלהם. שתיל האורז, וכן צמחים אחרים צוברי סיליקה כמו קנה סוכר, חיטה ומלפפון, יכול להכיל סיליקה בכמות של 10% ויותר ממשקלו היבש. המנגנון היעיל לקליטת סיליקה מאפשר לשתיל האורז לקלוט מסביבתו ביעילות גם ארסן. רוב הארסן נאגר בקליפת גרגרי האורז. לכן, אורז לבן יכיל פחות ארסן מאשר אורז חום. בבדיקה שערך Consumer Reports נמצא באורז גם ארסן אורגני וגם ארסן אי-אורגני. ממצא מעניין נוסף הוא שאורז שגדל במדינות הדרום האמריקאי ארקנסו, לואיזינה, מיזורי וטקסס מכיל יותר ארסן מאשר אורז שגדל במקומות אחרים בארה"ב או בעולם. ישנם שני הסברים לממצא הזה. האחד הוא שבעבר גידלו בשדות אלה כותנה, ואז השתמשו בקוטלי חרקים מכילי ארסן. ארסן זה נספג באדמה והוא כעת זמין לשתילי האורז. ההסבר השני הוא שחוות עופות באיזור נהגו במשך זמן רב להאכיל את העופות בחומר שמכיל ארסן, כנגד טפילי מעיים התוקפים את העופות. ארסן זה נספג באדמה עם לשלשת העופות ונראה שכעת הגיע אל שדות האורז. בתגובה, פרסמה רשות המזון האמריקאית, ה- FDA, תוצאות בדיקות שהיא ערכה בכ- 200 מוצרי אורז, ותוצאות לגבי 1,000 מוצרים נוספים יפורסמו בהמשך. דוברי הרשות הוסיפו, שלפי הבדיקות רמות הארסן האי-אורגני במוצרים בטוחות לשימוש, ובמקביל ניתנה המלצה לגוון את התזונה ולא להסתמך על רכיב מזון אחד עיקרי. אך, כפי שמציינת דבורה בלום, המלצה זו עשויה להיות בעייתית עבור קבוצות אתניות שאורז הוא מזונן העיקרי, כמו יוצאי מזרח אסיה והמדינות הלטיניות, וכן עבור אלה שצורכים דיאטה נטולת גלוטן. כמו-כן, נמצאים בסיכון תינוקות וילדים. רשות הבריאות בבריטניה ממליצה לא לתת חלב אורז לילדים מתחת לגיל ארבע. אולם יש לזכור שמזונות ראשונים רבים לתינוקות הם מבוססי אורז. מתברר שמחקרים המצביעים על רמות ארסן גבוהות במזון, בייחוד באורז, אך גם במאכלים אחרים, מתפרסמים כבר שנים. כיום, המודעות לבעיה זו גוברת גם בקרב הציבור הרחב. בשלב זה, נראה שדרושים עוד מחקרים לבדיקת רמות הארסן במאכלים שונים, קביעת רמה מותרת לשימוש במוצרים (ה- FDA קבע רמה מותרת במי שתייה, אך לא במזון מוצק) ומציאת פתרונות להפחתת רמות היסוד הזה בחומרי הגלם, החל מאיסור גורף על המשך שימוש בקוטלי מזיקים מכילי ארסן והמשך בשינוי שיטות גידול האורז מהצפה להשקיה באופן אחר. הערה: גם אורז אורגני (במשמעותו העממית, לא הכימית) עלול להכיל רמות גבוהות של ארסן, אם גודל באדמה עשירה בארסן, כך שצריכת אורז המסומן כאורגני, ומוצריו, אינה בהכרח בטוחה יותר. הערה נוספת: האמור לעיל מתמקד אמנם בבדיקות שפורסמו לגבי אורז ומוצריו בארה"ב, אך ככל הנראה ישנו ארסן ברמות שונות באורז שגדל בכל רחבי העולם, וזו תופעה שמאפיינת את האורז על זניו השונים (עוד לא נמצא זן שאינו צובר ארסן). אין לי נתונים על המצב בישראל. נראה שרוב האורז הגולמי בארץ מיובא מהמזרח הרחוק, אך כאמור, אין בעובדה זו להעיד על תכולת המינרלים שבו. לגבי מוצרי אורז מעובדים, לא תמיד ברור מהו מקור האורז. מי שמעודכן בנושא, מוזמן לתרום את ידיעותיו להשלמת התמונה. תודה. * לבלוג "מדע בצלחת".