טללית צ'רסקי הייתה בת 4 בפעם הראשונה שראתה צ'לו ומיד התאהבה בו והודיעה לאמה שצ'לו זה מה שהיא רוצה, כך התחיל הרומן של טללית עם הצ'לו.

היא החלה ללמוד  בקונסרבטוריון בתל אביב, בגיל 20 כבר סיימה תואר ראשון במוזיקה מאוניברסיטת ת"א ומיד לאחר מכן, קיבלה מלגת לימודים ללימודי תואר שני אצל הצ'לן הנודע רלף קירשבאום באנגליה, אשר רק תלמידים מועטים זוכים להתקבל לכיתתו. מאושרת ונרגשת התכוננה טללית לנסיעה, אך כמה ימים לפני הטיסה אובחנה כסוכרתית סוג  1



"במשך כמה חודשים ירדתי מאד במשקל על אף שהמשכתי לאכול כרגיל ובאותו הזמן חליתי בווירוס קצר שנמשך 24 שעות. חודשיים לאחר מכן הופיעו פתאום בבת אחת כמה סימפטומים יחד. יצאתי לטיול של כמה ימים ושמתי לב שאני כל הזמן צמאה והולכת הרבה לשירותים (גם באמצע הלילה). ביום האחרון של הטיול התעוררתי ולא הצלחתי לראות כרגיל. הכל היה מטושטש ונלחצתי מאד. כשחזרתי הביתה 'גיגלתי' את הסימפטומים באינטרנט ומיד הופיע על המסך 'סוכרת נעורים', באותו רגע ידעתי שזה מה שיש לי. הלכתי לקופת החולים, בדקו לי סוכר, והתוצאה הייתה 600 ומשם הובלתי ישר לבית החולים".

למרות אבחון הסוכרת, טללית החליטה ששום דבר לא יגרום לה לוותר על מלגת הלימודים בלונדון. שנה לאחר מכן, היא סיימה בהצטיינות את לימודי התואר השני מה- Royal Northern College of Music.

"לרגע לא חשבתי אפילו על האפשרות של שינוי כיוון מקצועי כשגילו אצלי את הסוכרת. אומנם בשבועות הראשונים עם הסוכרת היה בי פחד, סוג של סיוט חוזר, בו אני מופיעה ופתאום מגיעה למצב של היפו באמצע ניגון היצירה. מאד פחדתי מהרגע הזה ותהיתי מה אעשה אם חלילה יקרה לי היפו באמצע ההופעה, אך למזלי זה לא קרה אף פעם. אחרי שלמדתי לחיות עם הסוכרת וחזרתי להופיע כרגיל , ראיתי שלא היה לי באמת ממה לחשוש. קודם כל,  אני בודקת את רמת הסוכר לפני שאני עולה לבמה ונערכת בהתאם ובדרך כלל לפני קונצרטים גדולים, סולניים, הסוכר שלי עולה, יחד עם ההתרגשות והאדרנלין".

האם את מצליחה לשמור על האיזון בתוך סדר היום האינטנסיבי שלך?

"כיום אני מאוזנת, ברוך השם, אבל הדבר מצריך ממני פעילות יום יומית כדי לשמור על האיזון. זה אומר להקפיד על בדיקות סוכר, אכילה מאוזנת, שמירה על אורח חיים בריא, שעות שינה מסודרות, פעילות גופנית וכו. אני רגילה למשמעת ואחריות מגיל צעיר (באימונים יומיים, התחייבויות לחזרות וקונצרטים) ולכן הפן הארגוני של בדיקה- חישוב- הזרקה- רישום, נקלט אצלי די מהר.  הסוכרת בהחלט מאתגרת אותי ואף שינתה אותי במובנים מסוימים. אם פעם הייתי רגילה לרוץ כל היום לשעורים, לחזרות ובערב לקונצרט, ולפעמים מחוסר זמן הייתי מנשנשת חטיף אנרגיה או שוקולד, אז היום אני מנהלת סדר יום אחר שכולל ארוחות קבועות, עם קצת זמן לעצור רגע לנוח ולהתכוונן מחדש".

"גיליתי שהכל משפיע על הסוכר, אפילו מצב הרוח שלי. אם אני עצובה או עצבנית הסוכר מיד יעלה, אז אני משתדלת להקפיד גם על מצב הרוח שלי, לחייך כמה שיותר (דבר מומלץ גם ללא סוכרתיים...) ואם וכאשר אני נפגעת ממשהו או מישהו, למדתי שיותר בריא מכל הבחינות לדבר על זה בצורה פתוחה ולא לשמור בבטן".

טללית מסבירה שכדי להיות נגן צ'לו מקצועי צריך קודם כל אהבה. "אהבה כזו שהיא מספיק משמעותית ומרכזית בכדי להתמיד ולטפח אותה כל יום במשך שנים. שאיפה להתפתח ולגדול יחד עם המוסיקה כל הזמן, לתת לה להוביל אותך ויחד עם זאת לשאוף לגלות בה כל פעם משהו חדש ולהקשיב לה מזווית אחרת. במובן הטכני יותר- כמובן שקריירה מקצועית במוסיקה דורשת שעות של אימון על הכלי ביום, כבר מגיל צעיר מאד. לימוד המקצועות התיאורטיים, פיתוח שמיעה, תולדות המוסיקה, והתנסות בנגינה בהרכבים שונים- בתזמורות, בקבוצות קטנות יותר- 'קאמריות' ובנגינה יחידנית- סולו".

"כשאני מנגנת אני חשה קשת שלמה של תחושות וגווני רגשות בעוצמות שונות שאני מצליחה לבטא רק בשעת נגינה . זו הזדמנות לחשוף ולשתף קהל מאזינים בתחושות מאד עמוקות שאפילו כאשר אני עם עצמי אני לא תמיד מחוברת למקומות האלו"

המלחין והפסנתרן הנודע, לודוויג ואן בטהובן אמר: "המוזיקה היא התגלות נעלה יותר מאשר כל החוכמה והפילוסופיה" , טללית מאמינה כי מלבד ההתגלות שמעניקה לה המוזיקה, אף הסוכרת העניקה לה חוכמת חיים רבה. "הסוכרת לא נכנסת לחיים סתם כך ללא סיבה ואפשר באמצעותה ללמוד הרבה על עצמנו, על מה נכון לגוף ולנפש שלנו ועל הגבולות שלנו. הסוכרת היא ישות קטנה בתוכי שעוזרת לי לגלות מדי יום כל מיני דברים על התמודדות בסיטואציות שונות, בקשרים עם אנשים, בלימודים, בעבודה ובהגשמת החלומות".