אני מגיל קטן עם אסטמה, מוגבלת.
תמיד התביישתי בזה.
לא יכולה לרוץ, לא יכולה ללכת הרבה. לא ספורט.
גם לא ריקודי עם.
היה לי הרגל של שנים להסתיר, לא להראות שאני לא יכולה לנשום.
היו לי טכניקות של הסתרה, מתנשמת , מסדרת נשימה ו נכנסת למקומות כמו כל אדם נושם....
הסתרתי גם מעצמי.
התעלמתי כשהמצב החמיר, ניסיתי לא לשים לב.
עד שזה הגיע למצב של COPD  בדרגה 3.
(לא עישנתי אף פעם, לא בזבוז? )
ועכשיו אני כבר לא יכולה וגם כבר לא זקוקה להסתרה הזאת.
השלמתי עם המוגבלות, אני לומדת מה אני יכולה ומה לא.
והעיקר: לומדת לבקש עזרה!
קודם כל אני אומרת, אפילו שזה קשה לי, מה אני יכולה ומה לא.
ומשתדלת מאוד לא להגיע לאפיסת כוחות.
מישהו כאן מרגיש כמוני?