בספרו "אכילה בהיסח הדעת" מונה פסיכולוג המזון ד"ר בריאן וואנסינק רשימת הרגלים החשודים כגורמים לאכילת יתר ואחראיים ל"מגיפת ההשמנה" של המאה ה- 21. בין שלל ההיבטים שהוא בוחן, הוא מתייחס גם לשינוי במימדי הצלחות בהן נהוג להשתמש כיום, ומשווה את היקפן ל"סרוויסים" הצנועים יותר של ימי סבתא. השתמשו בצלחת קטנה יותר ותאכלו פחות הוא גורס, ואף מציע תימוכין בניסוי שפורסם במאמר תחת השם "אשליות הגלידה" (ספט 2006)   מדובר בהמלצה הגיונית ואינטואיטיבית, אשר אומצה מן הסתם על ידי יועצי בריאות רבים והועברה למטופליהם, אך מחקר פילוט שנערך לאחרונה בטקסס, ארה"ב, בחן את ההנחה הזו על קבוצת נשים במשקל עודף אל מול קבוצת נשים במשקל תקין.   במחקר נדגמה פעמיים צריכת המזון של הנשים בשתי ארוחות, בהן הוצעו להן צלחות במימדים שונים. ממצאי המחקר העלו דוקא תוצאות סותרות לטענה של וואנסינק. נמצא כי לא גודל הצלחת הוא זה שקובע את כמות המזון הנצרכת בארוחה מסויימת, אלא רמת השובע של הסועד. אם הצלחת קטנה ונותרה תחושת רעב, סביר להניח כי הסועד ישוב וימלא אותה עד שישבע. אמנם בשני המקרים מדובר בדגימות מחקר קטנות וספציפיות, אך ניתן כבר להסיק מהם שאין בכוחן של אשליות אופטיות בלבד להתגבר על אותות הרעב והשובע המגיעים מהגוף. שתי הקבוצות הנבחנות במחקר הפיילוט, זו במשקל תקין וזו במשקל עודף, אכלו כמויות זהות של מזון בשתי הארוחות. עם זאת, אלו במשקל העודף דיווחו על רמות נמוכות יותר של רעב לפני הארוחה ושל שובע לאחריה. הממצא מצביע על הצורך לבחון את השפעת מסת הגוף על הרגישות לסימנים אלה, ולהיערך מבחינת תוכניות טיפוליות להעלאת מודעות ורגישות לאותות הגוף לרעב ולשובע, ולהגברת ההיענות אליהם.