שלושה שבועות לא נוחים בהם המיגרנה מבצבצת מבעד לראשי, לעיניי, לגרוני ולבטני. פעמיים היא פורצת למספר ימים צפופים ומכלה את ימיי עד תום ובאחרים - מציקה, שוברת שיגרה במובן השלילי כמובן.

הבוקר, בעוד האישונים מתנפחים וחוסר הריכוז מסמן שוב את חזרתה של המיגרנה, החלטתי להתמודד אחרת. במקום לחפש את האשם בתעתועי מזג האויר, בהורמונים ובשאר האשמים הרגילים, התיישבתי לקרוא סיפור החלמה. חשוב לציין שאזרתי כוחות כדי לקרוא על צרות של אחרים ועוד יותר מכך, לאמץ את העיניים ולהתרכז בקריאה.

"נפש בריאה בגוף בריא -מדריך לריפוי עצמי. 8 מפתחות לריפוי הגוף והנפש" מאת מירב הראל. זהו הספר. חיפשתי בו פתרונות, שיטות ואפילו משפטים. לא הרבה מצאתי, בעיקר משום שאחת מאבני היסוד, לא מתאימה לתפיסתי: "בידי הכול להחליט אם אבריא מהמחלה או אמשיך לסבול ממנה". את שמצאתי וראוי בעיניי לציין לדעתי אני רושמת להלן:

- "להאמין, להתמיד ולא לוותר".

- "ערוץ הודייה" - להודות על מה שיש.

- "לכל מחלה ולכל אדם יש את הדרך הספציפעי להם להבראה. אין דרך שמתאימה לכולם. אין פתרון אחד לכולם".

-" מחלה קשה דוחפת אותנו להקשיב לעצמנו, על כל חלקינו, גם אם הדרך נתפסת בהתחלה כאכזרית".

- "ברמה הרוחנית מחלה היא כלי שמאלץ אותנו להשתנות".

אני אשמה, נפשי אשמה?

אני מאמינה ביכולת השרידות שלי אל מול כאב פועם ומשתק. מעולם לא ויתרתי. מודה על מה שיש ומוקירה על כך גם בעת התקף. משתדלת להיות קשובה לעצמי, אם כי המציאות היא בעלת הכוח לנווט את דרכי. שיניתי רבות ואני ממשיכה לשנות לא רק את התנהלותי הפיסית, אלא גם מחשבתית, כדי להיות הכי חזקה שאפשר. אני תמיד בדרך להבראה !!

כעת נוטשת את הכתיבה, הלחץ בעיניים שב לפעום...