הי דינה,
את שואלת לגבי חזרת כירון  לעמדת הלידה שלו. בתגובה של עוגית יש לינק למאמר עם קצת התייחסות לכך.
אני רוצה להדגיש נקודה במאמר (שקישרה עוגית) שעד כה לא נתתי עליה את הדעת. בדרך כלל מדגישים את היות כירון גשר ומעבר אל כוכבי הלכת החוץ שבתאיים (במאמר שלי - "כוחות הטרנספורמציה הכבירים שממתינים לנו מחוץ לגבולות שבתאי"). 
אבל במאמר שלינקקה עוגית נאמר על כירון:
It provides a gateway forward or back, whichever is deemed essential for growth, forming our own link between the natural and the supernatural; the physical and the metaphysical.
כלומר, התפקיד שלו בחיבור לארצי, הגשמי והגופני, להיוולדות המלאה שלנו על פני כדור הארץ. 
ויש לזה כמובן השלכות גם לגבי סביבות גיל 50, עם חזרת כירון.

גיל שלום
קראתי בהמלצת עוגית אחותי המתוקה.
המאמר מעניין, דיבר אלי מאד היה בו תיאור רגיש של תחושות מורכבות שחוויתי בלי יכולת לנסח במילים...תודה!
נ

"בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לא, ומה שקובע היא נכונותנו לשאת את הכאב." - איך אתה מתייחס לאפשרות הזיהוי שהכאב הוא רק חלק המתופעות הקיימות - חלק שלקח את תשומת הלב בחוזקה אבל קיטומו הממשי לא בהכרח גדול מקיומן של תחושות של נעימות ורגיעה שתשומת הלב שלנו לא מזהה באותו רגע?
 כלומר האם לשאת את הכאב זה העניין או הזיהוי שנלקחתי, שתשומת הלב שלי נשבתה בכאב, ושישנה אפשרות  אחרת בו בזמן?
אני מגיב תוך כדי קריאה כך שהקטע הבא "אם ....לעולם לא נבחין באפשרות" בהחלט מתחבר לאמירה שלי.
"האם אנו מכירים בכך שהקשבה לקול המורה הפנימי, כמו הריפוי העצמי, גם היא עוברת דרך הכאב ולא סביבו?"
אני מזהה כמילת מפתח בהבנה שאתה מנסה להעביר אלינו את המילה "זיהוי" זיהוי הכאב הוא תנאי, רק בגלל שזיהוי אפשרויות נוספות הוא תולדה של זיהוי. למעשה הזיהוי של המציאות הוא סוג של 
תודעה שמעבר למצב של להילקח ע"י התחושה עצמה ולהיות לחוטין בתוכה. 
זיהוי הכאב להבדיל מלהיות שבוי בתוכו  מרמזת על נוכחות במקום שנמצא כבר מחוץ לשבי, מקום שרואה את הקיום של עצמו בתוך מרחב רחב יותר של קיום, מקום שיכול לראות את הכאב ואת הסבל כתנאי המקום בו נימצאת התודעה. האפשרות לחוות גם משהו אחר נולדת רק אחרי שיש משהו המסתכל ורואה את האפשרות הזוץ דרך אגב להשתמש אז בדמיון כדי לחוות אפשרות נוספת זו אפשרות לא רעה בכלל למי שמסוגל לעשות את זה , אלא שנכון אמרת ללא זיהוי הראשוני אני עדיין שבוי בתוך הכאב ומשם אי אפשר לראות שום מוצא ממשי.

 היי אבי,

כאב זה דבר קשה. התגובה שלי לכאב גופני של הזולת ושלי הוא לנסות להימנע, להקל ולהעלים את הכאב. כאב יכול לגזול תשומת לב, לגזול כוחות, לטמטם, להגביל. נראה לי שאתה מתייחס בדבריך בעיקר לכאב גופני, במסגרת טיפול ועבודה עם הגוף. לא ציינתי זאת במפורש במאמר, אבל ניסיתי לדבר בעיקר על כאב רגשי.

במקרה של כאב רגשי, הנטייה שלנו היא להתרחק ממנו, לסלק אותו מתשומת הלב שלנו, מההכרה, להדחיק וכו'. לעתים, אפילו הניסיון "לטפל" בכאב הוא למעשה ניסיון להעלים אותו. אבל, לפעמים אין כוחות להתמודד עם רגשות כואבים. וצריך רגישות לעצמנו ולאחרים כדי לדעת מתי באמת לא טוב לגעת בכאב, מתי עדיפה הפוגה, מנוחה, ואולי אפילו ריפוי של הכאב עצמו. יש זמנים ומצבים שבהם טיפול תרופתי, נגד כאב פיזי, ונגד כאב החרדה/דיכאון הוא הדבר הנכון. זה לא שולל טיפול אחר, פסיכותרפיה, במקביל. יורם יובל, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן, מדגים את זה בספרו "סערת נפש".

אבל יש מצבים שטוב להתמודד עם הכאב הרגשי בהקשבה, בנגיעה. זה לא אומר להיבלע בו, אלא לחיות אותו. לשם כך נחוצים תנאים מאד בטוחים, מכילים. למשל בטיפול פסיכולוגי זה אומר גם גבולות מאד ברורים, שיש להם תפקיד חיוני ביותר כי הם מאפשרים הכלה תמיכה וביטחון.

התוצאה של הדחקת רגשות היא שאיננו מאפשרים להם את מהלך החיים הטבעי שלהם. הם נשארים תקועים ב"ילדות" שלהם (או הופכים ל"דרקונים" ברבות השנים). הם אינם עוברים מהלך חיים טבעי של רגש – לידה, התפתחות, בגרות ומוות.

מצד אחד חיוני להקשיב, להישאר, to stay in front of. יחד עם זאת, "אי-הזדהות" ברמה מסוימת (שכלתנית) לא מאפשרת לרגש את דינאמיקת החיים שלו. לפעמים חיוני "לצלול" אל הרגש, לא להישאר בזיהוי ש"מרחף על פני המים", לא ללכת למקום אחר, לא להביא משהו אחר במקום – ולא משנה אם אלה מחשבות מסיחות דעת, פעלתנות, או התמקדות באפשרויות ותחושות חיוביות.

אני לא בטוח שאני יכול להגיד מה מאפשר את הקרבה לרגש, לכאב, (שמאותת החל ברמה של "חוסר נוחות" ו"לא נעים"), קרבה עד כדי לחיות אותו לא כאילו הוא "שלי", אלא שהוא אני, ויחד עם זאת לחוש את הנוכחות העצמית הרחבה יותר. להיות גם באינטימיות גדולה וגם במרחק נכון. איך אפשר "לאבד את הראש" מבלי לאבד את הראש? אבל העובדה היא שזה אפשרי. לפעמים מכנים זאת יכולת הכלה. ויכולת ההכלה העצמית מתפתחת עם ההכלה שמגיעה אלינו מהזולת, למשל בטפול נפשי, אבל גם מ"זולתעצמי" כדברי הפסיכואנליטיקן קוהוט, והכוונה גם לקרובים וחברים.

לפעמים, If you want to become whole, let yourself be partial. אני מדבר על הנכונות לחוות רגשות לא קלים. להישאר איתם ומולם בבת-אחת. זה לא משהו שאנחנו יכולים לדרוש מעצמנו או מהאחרים, אבל אנחנו מוזמנים לכך.

הי גיל

איזה כיף של טור ,
האתר הנוכחי "כמוני" מפגיש אותנו עם כל כך הרבה כאב פיזי ונפשי של הכותבים לעיתים לצערי גם נטייה קורבנית אך אני ממש לא שופטת את העניין אלא קוראת  ומגיבה גם לחלקם באמפטיה ובעידוד,
בכל מקרה שמחתי לגלות את הבלוג שלך והמידע שאתה רושם כאן מרתק ומפתח מעיר ומאיר את התמונה על מחלות בכלל .

תודה
לימור

שלום גיל,

שאלה אחת ברשותך.

כאב אפילו אם מוגדר מתמשך, נמדד ותלוי בזמן (דקות עד ימים).
מה הקשר וההשפעה על כאב, לבין כוכבים שמרחקם מכדור הארץ נמדד מדעית בשנות אור ?

תודה על תשובה מלומדת.

 שלום אברהם,

אני מבין ששאלתך מתייחסת לא רק לכאב, אלא לגבי כל השפעה אסטרולוגית אפשרית. למרות השימוש בשמות של קבוצות כוכבי שבת (12 המזלות), הרי שהאסטרולוגיה המערבית המודרנית כמעט שאינה משתמשת בכוכבי שבת, אלא בעיקר בגרמי השמים הנמצאים במערכת השמש (השמש, הירח, כוכבי הלכת, ועוד גופים במערכת השמש). כך שמדובר בשנייה ורבע מהירח לכדור הארץ, ובדקות עד שעות בהן לוקח לאור להגיע מגרמי השמים המסוימים אל כדור הארץ. במקרה זה, ההבדל בין המיקום המעשי של גרם שמים לבין מיקומו כפי שנראה מהאדמה (בהסתמך על האור המגיע אלינו ממנו) הופך, כנראה, לזניח.

להבנתי, שאלתך היא אחת מתוך לא מעט שאלות לגיטימיות, שהן תחת הכותרת – איך זה יכול להיות מבחינה מדעית. מתוך היכרותי עם החומר המדעי, לא מצאתי טיעונים חזקים שיכולים לשמש לפסילה עקרונית של אפשרות האפקט האסטרולוגי, ממש כמו שלא נמצא לו עד היום הסבר אסטרופיסי (למרות כמה ניסיונות לבנות מודל מדעי שיסביר שרשרת סיבתית של השפעות ממערכת השמש אל בני האדם).

מנקודת מבט רציונאלית ומדעית, האסטרולוגיה אמורה להיות מבוססת על תצפיות ומחקרים סטטיסטיים מדעיים הבוחנים אם אמנם יש קשר בין טענות האסטרולוגים לבין המציאות. נעשו לא מעט מחקרים מדעיים כאלה, והתוצאות שלהם אינן תומכות בטענות האסטרולוגים. יחד עם זאת, אסטרולוגים רבים, ישרים ומשכילים (ובכללם אני, אם יורשה לי להעיד על עצמי) ממשיכים לטעון על סמך תצפיותיהם שהאפקט האסטרולוגי קיים.

עלינו להיות מאד(!) ביקורתיים בחיפוש האמת שבאסטרולוגיה, ויחד עם זאת להיזהר לא לשפוך את התינוק עם מי האמבט ולשלול אותה לחלוטין. באופן אישי, אני סבור שהאפקט האסטרולוגי מתבטא במציאות באופן שונה מאד מזה המוצג בדרך כלל באסטרולוגיה המערבית. את ההבנה שלי בעניין אני משתדל לבטא בפוסטים כאן בכמוני, ובמאמרים במקומות אחרים.

בברכה,

וכל הכבוד על התנדבותך המבורכת!

גיל