ורוניקה....
כ"כ עצוב לי לשמוע על מה שאת עוברת...
אני מאמינה שזה לא נעים (זאת מילה עדינה) להיות מאושפזת ועוד מהסיבה הזאת....
אני מקווה שתחזיקי מעמד...ואיכשהו תמצאי את הכוחות להגיע לכיוון ההחלמה עד כמה שאפשר....
ליבי יוצא אלייך....במיוחד שהרגשות שעולים לך...אני מאמינה...הם של איבוד שליטה ....ועצם המחלה היא לנסות לאחוז ב"שליטה"....ועכשיו לא רק שאת לא "שולטת" במה שאת אוכלת...אלא את בהשגחה צמודה...שאני מאמינה שגם גורם לך לעוד מועקה מעבר למועקה של המחלה עצמה...
אני מחזיקה לך אצבעות...ורוצה לשמוע ממך יותר על מה שאת עוברת......
אני בוכה איתך.....את לא לבד אהובה.....
שיהיה לך שבוע נפלא מותק!!!!!!

שלך
אושר

ורוניקה,
טוב לשמוע ממך,
וטוב לשמוע שאת ממשיכה לטפל בעצמך, עם כל הקושי!!

טיפול תרופתי לעיתים קרובות אינו יעיל בתת משקל,
ועל כן עם העלייה במשקל תעלה יעילותו,
והוא יוכל לסייע לך יותר עם הזמן בהתמודדות ועם החרדה.

תנסי להעזר בצוות הטיפולי שלך על מנת לעבור את השלב הככ קשה הזה של הטיפול,
תשעני על מי שניתן,
על מנת לא לנשור עכשיו מהטיפול.

עכשיו זה הכי קשה,
וסביר להניח שזה רק ילך וישתפר.

בהצלחה גדולה,
תעדכני,
מיכל

בעברי היתי מאושפזת בתהש והיה לי מאוד קשה שם
אחת הסיבות לכך היתה נעוצה בעובדה שלא ממש הסכמתי לתהליך שעברתי שם כי פחדתי נורא נורא
היתי שם כי היה "צריך". פחדתי מכולם והרגשתי דחויה על היותי דעתנית וכאחת שלא סותמת את הפה שואלת שאלות קשות ומקבלת תחושה של "מה היא מפריעה????.!"
תנסי כשאת שם להיות שם בשביל עצמך באמת לא כי מכריחים אותך ולא כי "צריך"
אני מצטערת בדיעבד שנלחמתי בכולם ומנעתי בעדי עוד כמה שנים של החלמה שיכלו להיות מהר יותר
למרות שבמובנים מסויימים רבים אחרים אני כבר  לא בזירה יותר...
השתחררתי על דעת עצמי וזאת היתה טעות אולי כן אולי לא ....ואחרי חודשיים שהחזקתי מעמד כדי להוכיח לכולם "שיצאתי מזה" הגעתי לתת משקל מזעזע חמור הרבה יותר..הבושה גדלה הרבה יותר ההסתגרות והצמצום הפחד  להיעזר גדל. היתי לבד לגמרי ואני מצטערת שככה זה היה
כי לא דיברתי באמת ...
שפטתי אותם וביקרתי אותם למרות שאולי זה היה נכון שהיתי בטוחה שאיש לא באמת מבין אותי
פשוט תדברי עם הפסיכולוגית שלך (מה שאני לא עשיתי) ותנסי כמה שיותר לתת אמון בשיתוף בינכן כי אחכ זה קשה הרבה יותר ואני אומרת לך ורוניקה שהפוסט שלך מזכיר לי גהינום רק בגלל הנסיון להתרחק מזירה שאמת היה לי חדש ביותר וטראומטי מעין כמוהו
תנסי להיות שם
תנסי לעבור את זה
תהיי כנה עם מה שקורה לך ותשתפי כמה שיותר בלי לשפוט
תנסי להתעטף בפוך הזה עד שתהיי בטוחה יותר ואל תסתירי דברים שעולים בך מתוך בושה שזה קורה לך כי זה יכול לדפוק את הטיפול שלך
לגבי תרופות כולם יודעים פה שאני אנטי אז אני לא מתערבת בזה
תנסי לשאול אם אפשר להחליף את האנשור במשהו אחר...
אל תזרקי את הטיפול הזה כי יתכן שאחכ יהיה קשה הרבה יותר
את כבר שם
תמצי את זה עד לאיפה שאת יכולה באמת עם כל הבושה והכאב שעשויים לעלות
...
אבוא לבקר לך בדפים

חיבוק גדול בהצלחה


מונה

משפט המפתח הוא: לא לוותר!!!!

רק עם התמדה מגיעים למטרה!

וזאת לא עוד איזושהי אנקודה, זוהי דרך חיים, והדרך היחידה להגשים מטרות :)

אז אל תוותרי...

(ממישהו שאת לא מכירה)